ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ד
אַיִל קַמְצָא. מִין חָגָב הוּא. תַּרְגּוּם כַּחֲגָבִים כְּקַמְצִין:
דָּכָן. טָהוֹר וּמֻתָּר בַּאֲכִילָה:
וְעַל מַשְׁקֵה בֵּית מִטְבְּחַיָּא. הַדָּם וְהַמַּיִם שֶׁהֵם בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם שֶׁבָּעֲזָרָה:
דְּאִינוּן דַּכְיָן. אִיכָּא מַאן דְּאָמַר דַּכְיָן טְהוֹרִים לְגַמְרֵי. דְּטֻמְאַת מַשְׁקִין לָאו דְאוֹרַיְתָא אֶלָּא רַבָּנָן הוּא דְּגָזוּר בְּהוּ טֻמְאָה, וּבְהָנֵי לֹא גָזוּר. וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר דַּכְיָן טְהוֹרִים מִלְּטַמֵּא אֲחֵרִים, אֲבָל טֻמְאַת עַצְמָן יֵשׁ לָהֶן, דְּיֵשׁ לְמַשְׁקִין טֻמְאָה מִן הַתּוֹרָה לְהִטַּמֵּא, וְלֹא מָצוּ רַבָּנָן לְטַהֵר מַה שֶּׁטִּמְּאָה הַתּוֹרָה:
וּדְיִקְרַב בְּמִיתָא מְסָאַב. הָכִי קָאָמַר, וְכָל דְּיִקְרַב וַדַּאי לְמִיתָא, מְסָאַב. אֲבָל סָפֵק, אֲפִלּוּ טֻמְאַת מֵת חֲמוּרָה, טָהוֹר. וְכָל שֶׁכֵּן טֻמְאַת שֶׁרֶץ קַלָּה. וּסְפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בָּא לְהַתִּיר. וְאַף עַל גַּב דִּסְפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר דְּאוֹרַיְתָא הוּא, דְּכָל אִסּוּר סְפֵק טֻמְאָה מִסּוֹטָה יָלְפִינַן, דְּאַפִּיק לַהּ קְרָא בִּלְשׁוֹן טֻמְאָה, וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמְאָה, מַגִּיד לְךָ הַכָּתוּב שֶׁעַל הַסָּפֵק אֲסוּרָה, וּמַה סּוֹטָה רְשׁוּת הַיָּחִיד, שֶׁהֲרֵי אֵין סְתִירָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אַף טֻמְאַת סָפֵק אֵינָהּ אֶלָּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, מִכָּל מָקוֹם קֹדֶם שֶׁבָּא יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר הָיוּ אוֹמְרִים הֲלָכָה וְאֵין מוֹרִין כֵּן, וּבָא הוּא וְהֵעִיד שֶׁמּוֹרִין כֵּן לְכַתְּחִלָּה לְטַהֵר כָּל סְפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים:
וְקָרוּ לֵיהּ יוֹסֵי שָׁרְיָא. לְפִי שֶׁהִתִּיר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין בָּהֶן אִסּוּר. שֶׁכָּל בֵּית דִּין שֶׁמַּתִּיר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁאֵין הַהֶתֵּר שֶׁלָּהֶן פָּשׁוּט, קָרוּ לֵיהּ בֵּי דִינָא שָׁרְיָא: