ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ג
אַלְמָנַת עִסָּה. מִשְׁפָּחָה אַחַת שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהּ סְפֵק חָלָל, כָּל אֶחָד מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה סָפֵק אִם הוּא אוֹתוֹ סָפֵק שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶן אִם לָאו. וְאִשָּׁה שֶׁנִּשֵּׂאת לְאֶחָד מִבְּנֵי אוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה וּמֵת בַּעְלָהּ, הִיא קְרוּיָה אַלְמָנַת עִסָּה, שֶׁכְּמוֹ שֶׁהָעִסָּה נִלּוֹשָׁה וּמְעֹרֶבֶת, כָּךְ זֹאת הָאִשָּׁה מְעֹרֶבֶת מִסְּפֵקוֹת. סָפֵק אִם בַּעְלָהּ הוּא אוֹתוֹ סְפֵק חָלָל, וַאֲפִלּוּ אִם הוּא אוֹתוֹ סְפֵק חָלָל שֶׁמָּא אֵינוֹ חָלָל לְפִי הָאֱמֶת. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר אוֹתָהּ לַכְּהֻנָּה, שֶׁיֵּשׁ כָּאן סְפֵק סְפֵקָא וּלְקֻלָּא. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל סָבַר אַף עַל גַּב דִּבְעָלְמָא סְפֵק סְפֵקָא לְקֻלָּא, הָכָא שָׁאנֵי, דְּמַעֲלָה עָשׂוּ בְּיוֹחֲסִין:
שֶׁהָעִסָּה כְשֵׁרָה לְטַמֵּא וּלְטַהֵר. כְּלוֹמַר שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהּ סְפֵק חָלָל הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת כִּשְׁאָר הַמִּשְׁפָּחוֹת הַמְיֻחָסוֹת, וּכְמוֹ שֶׁשְּׁאָר הַמִּשְׁפָּחוֹת אוֹמְרוֹת זוֹ טְמֵאָה וּמִתְרַחֲקִים מִמֶּנָּה וְזוֹ טְהוֹרָה וּמְקָרְבִים אוֹתָהּ, כָּךְ מִשְׁפָּחָה זוֹ שֶׁנִּטְמַע בָּהּ סְפֵק חָלָל, אֵין יְכוֹלִים לוֹמַר הוֹאִיל וְנִטְמָע בָּהּ סָפֵק אֵין צְרִיכִים יוֹתֵר לִבְדֹּק כְּשֶׁנּוֹשְׂאִים נָשִׁים אֵיזוֹ נִטְמְאָה וְאֵיזוֹ טְהוֹרָה, כְּדֵי לְרַחֵק הַטְּמֵאָה וּלְקָרֵב הַטְּהוֹרָה:
קִבַּלְנוּ עֵדוּתְכֶם. נֶאֱמָנִים אַתֶּם בְּעֵינֵינוּ וּמַאֲמִינִים אָנוּ שֶׁכָּךְ שְׁמַעְתֶּם:
שֶׁלֹּא לְהוֹשִׁיב בֵּית דִּין עַל כָּךְ. לְהַתִּיר אַלְמָנַת עִסָּה לְכַתְּחִלָּה:
הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְעִים לָכֶם לְרַחֵק. אִם תֹּאמְרוּ אֲסוּרָה:
אֲבָל לֹא לְקָרֵב. אִם תֹּאמְרוּ מֻתֶּרֶת. וּפְסַק הֲלָכָה, שֶׁאַלְמָנַת עִסָּה אֲסוּרָה לְהִנָּשֵׂא לַכְּהֻנָּה לְכַתְּחִלָּה, וְאִם נִשֵּׂאת לֹא תֵּצֵא: