ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ד
בַּעֲלֵה אֱגוֹז. הַקְּלִפָּה הַחִיצוֹנָה שֶׁל אֱגוֹז, דְּהַיְנוּ הַקְּלִפָּה הַיְרֻקָּה כְּשֶׁהִיא לַחָה. אִם עֲשָׂאָהּ כְּמִין מַרְזֵב לִהְיוֹת הַמַּיִם הַזּוֹחֲלִים נִכְנָסִים בָּהּ וּמְקַלְּחִים מִמֶּנָּה לַחוּץ, דִּין זוֹחֲלִים יֵשׁ לַמַּיִם הַמְקַלְּחִים מִמֶּנָּה, וְהֵם כְּשֵׁרִים לְמֵי חַטָּאת וְלִטְבִילַת זָבִים וְכוּ'. וְלֹא אָמְרִינַן הוֹאִיל וְנִכְנְסוּ בְּתוֹךְ קְלִפָּה זוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ בֵּית קִבּוּל וּמִשָּׁם מְקַלְּחִין לַחוּץ שׁוּב לֹא יִהְיֶה לָהֶם דִּין זוֹחֲלִים, לְפִי שֶׁאוֹתָהּ קְלִפָּה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּלִי:
לִפְנֵי לִשְׁכַּת הַגָּזִית. סַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית: