ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה יב
אָדָם שֶׁהוּא נָתוּן תַּחַת הַסֶּדֶק. אַכְסַדְרָה שֶׁנִּסְדְּקָה תִּקְרָתָהּ וְנֶחְלְקָה לִשְׁנַיִם, וְכֵלִים מִצַּד זֶה וְטֻמְאָה מִצַּד זֶה, הַכֵּלִים טְהוֹרִים, שֶׁאֲוִיר הַסֶּדֶק מַפְסִיק וְגוֹרֵם שֶׁאֵין הַטֻּמְאָה עוֹבֶרֶת לַצַּד הַשֵּׁנִי. וְאִם אָדָם נָתוּן שָׁם בָּאָרֶץ בְּרִצְפַּת הָאַכְסַדְרָה כְּנֶגֶד הַסֶּדֶק:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה. שֶׁאֵין מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה אֶלָּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָלָל טֶפַח:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אָדָם חָלוּל הוּא. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי מֵעָיו בְּתוֹכוֹ, חָלָל שֶׁבְּתוֹךְ הַגּוּף חָשֵׁיב חָלָל טֶפַח: