ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה יא
וְאַחַר כָּךְ בָּא לָאָרֶץ. שֶׁאֵין נְזִירוּת נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָּאָרֶץ, מִשּׁוּם טֻמְאַת אֶרֶץ הָעַמִּים. וּמִי שֶׁנָּדַר נְזִירוּת בְּחוּץ לָאָרֶץ מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלִהְיוֹת נוֹהֵג שָׁם נְזִירוּתוֹ:
נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם. קָנְסִינַן לֵיהּ שֶׁיְּקַיֵּם סְתָם נְזִירוּת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא שְׁלֹשִׁים יוֹם:
נָזִיר בַּתְּחִלָּה. צָרִיךְ לִנְהֹג בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמִנְיַן הַיָּמִים שֶׁנָּדַר בַּנְּזִירוּת. וְהַיָּמִים שֶׁנָּהַג נְזִירוּת בְּחוּץ לָאָרֶץ כְּאִלּוּ לֹא נָהַג בָּהֶם נְזִירוּת כְּלָל:
אֵלּוּ מְעִידִין שֶׁנָּדַר שְׁתַּיִם. שְׁתֵּי נְזִירוּת:
וְאֵלּוּ מְעִידִין שֶׁנָּדַר חָמֵשׁ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁנָּדַר שְׁתַּיִם אָנוּ מְעִידִים שֶׁנָּדַר חָמֵשׁ נְזִירֻיּוֹת. וְהוּא אוֹמֵר שֶׁלֹּא נָדַר כְּלָל:
נֶחְלְקָה הָעֵדוּת. הוֹאִיל וּמַכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ נִתְבַּטְּלוּ דִּבְרֵיהֶם וְאֵין כָּאן עֵדוּת כְּלָל:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יֵשׁ בִּכְלָל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם. וְיִהְיֶה נָזִיר שְׁתַּיִם: