ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ט
מֻפְנֶה. שָׁרוּי בְּלֹא אִשָּׁה:
מַאֲמָר. קִדּוּשִׁין. וּבִיבָמָה אֵין תּוֹפְסִים אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:
אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. דְּסָבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי בַּעֲלַת מַאֲמָר הִיא חֲשׁוּבָה כִּכְנוּסָה, וּכְשֶׁנָּפְלָה אֲחוֹתָהּ לְאַחַר כֵּן לֹא מִתַּסְּרָה מִשּׁוּם אָחוֹת זְקוּקָה:
וְהַלָּה. זוֹ תֵּצֵא אַף מִן הַחֲלִיצָה, מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה:
מוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְּגֵט. דְּלֹא אַלִּים מַאֲמָר לְשַׁוְּיַהּ כִּכְנוּסָה, וְזוֹ אוֹסַרְתָּהּ מִשּׁוּם אָחוֹת זְקוּקָה. וּצְרִיכָה גֵּט מִפְּנֵי הַמַּאֲמָר דַּהֲוֵי קִדּוּשִׁין בְּמִקְצָת וְלֹא פָּקְעֵי קִדּוּשִׁין בְּלֹא גֵּט. וּצְרִיכָה חֲלִיצָה, דְּהוֹאִיל וְלֹא הָוֵי מַאֲמָר קִדּוּשִׁין גְּמוּרִין עֲדַיִן זְקוּקָה הִיא וּצְרִיכָה חֲלִיצָה לְזִקָּתָהּ. בְּרֵישָׁא יָהֵיב לָהּ גִּטָּהּ וַהֲדַר חָלֵיץ לָהּ:
אִי לוֹ. אוֹי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹצִיאָהּ בְּגֵט:
וְאִי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו. שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲלֹץ לָהּ: