ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ח
מַתִּירִין אֶת הַצָּרוֹת לָאַחִין. צָרַת עֶרְוָה מַתִּירִין אוֹתָהּ לְהִתְיַבֵּם לְאָחִיו. דְּלֵית לְהוּ דְּרָשָׁא דְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקַּח לִצְרֹר דְּמַשְׁמַע מִנֵּיהּ לֹא תִקַּח לֹא הִיא וְלֹא צָרָתָהּ וְלֹא צָרַת צָרָתָהּ:
חָלְצוּ. הַצָּרוֹת מִן הָאַחִין:
בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין. הַצָּרוֹת: מִן הַכְּהֻנָּה. שֶׁחֲלִיצָתָן חֲלִיצָה:
וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. שֶׁחֲלִיצָתָן שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הָיְתָה, וַהֲרֵי הִיא כְּחוֹלֶצֶת מִן הַנָּכְרִי:
נִתְיַבְּמוּ. לָאַחִין:
בֵּית שַׁמַּאי מַכְשִׁירִין. אוֹתָם לַכֹּהֲנִים אִם נִתְאַלְמְנוּ מִיבָמֵיהֶן:
וּבֵית הִלֵּל פּוֹסְלִים. שֶׁנִּבְעֲלוּ לְאָסוּר לָהֶן, וְהַנִּבְעֶלֶת לְאָסוּר לָהּ עֲשָׂאָהּ זוֹנָה, וְזוֹנָה אֲסוּרָה לְכֹהֵן:
לֹא נִמְנְעוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁנִּתְיַבְּמוּ כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי מַמְזֵרִים הֵם לְדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל, שֶׁהֲרֵי בְּאִסּוּר אֵשֶׁת אָח הֵם עֲלֵיהֶם, וְאֵשֶׁת אָח בְּכָרֵת וּבְנֵי חַיָּבֵי כְּרֵתוֹת מַמְזֵרִים הֵם, אַף עַל פִּי כֵן לֹא נִמְנְעוּ בֵּית הִלֵּל מִלִּשָּׂא נָשִׁים מִבֵּית שַׁמַּאי, לְפִי שֶׁהָיוּ מוֹדִיעִים לָהֶם אוֹתָם הַבָּאוֹת מִן הַצָּרוֹת וּפוֹרְשִׁים מֵהֶם:
אֵלּוּ עַל גַּב אֵלּוּ. מַשְׁאִילִים כְּלֵיהֶם אֵלּוּ לְאֵלּוּ: