ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ז
בְּדִינָר וּבְשָׁוֶה דִינָר. וּמִשְׁקַל הַדִּינָר תִּשְׁעִים וָשֵׁשׁ שְׂעֹרוֹת כֶּסֶף:
פְּרוּטָה. חֲצִי שְׂעֹרָה כֶּסֶף:
אִסָּר. מִשְׁקָלוֹ אַרְבָּעָה גַּרְעִינֵי שְׂעֹרָה. וְנִקְרָא אִיטַלְקִי, עַל שֵׁם שֶׁהָיָה מַטְבֵּעַ הַיּוֹצֵא בְּאִיטַאלְיָה:
בְּגֵט יָשָׁן. כְּדִמְפָרֵשׁ וְאָזֵיל, שֶׁכָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאַחַר שֶׁנִּכְתַּב הַגֵּט נִתְיַחֵד עִמָּהּ. בֵּית שַׁמַּאי סָבְרֵי, לֹא אָמְרִינַן גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ גִּטָּהּ קוֹדֵם לִבְנָהּ, אִם יַשְׁהֶה אֶת הַגֵּט שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם בֵּין כְּתִיבָה לִנְתִינָה וְיִהְיוּ לָהּ בָּנִים מִמֶּנּוּ בְּתוֹךְ זְמַן זֶה וְאַחַר כָּךְ יְגָרְשֶׁנָּה בּוֹ, וּכְשֶׁיִּרְאוּ זְמַן הַגֵּט קוֹדֵם לְלֵידַת הַבֵּן יִהְיוּ סְבוּרִים שֶׁנָּתַן לָהּ מִשְּׁעַת כְּתִיבָה וְהָוֵי פְּגָם, שֶׁיֹּאמְרוּ מִן הַפְּנוּיָה נוֹלַד. וּפְסַק הַהֲלָכָה, לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אִשְׁתּוֹ בְּגֵט יָשָׁן. וְאִם גֵּרֵשׁ וְהָלַךְ הַבַּעַל לִמְדִינָה אַחֶרֶת, תִּנָּשֵׂא בּוֹ לְכַתְּחִלָּה:
וְלָנָה עִמּוֹ בְפֻנְדְּקִי. וְיֵשׁ שָׁם עֵדֵי יִחוּד, וְאֵין שָׁם עֵדֵי בִּיאָה. בֵּית הִלֵּל סָבְרֵי, הֵן הֵן עֵדֵי יִחוּד הֵן הֵן עֵדֵי בִּיאָה, וְאֵין אָדָם עוֹשֶׂה בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת כְּשֶׁיֵּשׁ יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לִבְעֹל שֶׁלֹּא לְשֵׁם זְנוּת, וַהֲרֵי קִדְּשָׁהּ בְּבִיאָה. וּבֵית שַׁמַּאי סָבְרֵי, לֹא אָמְרִינַן הֵן הֵן עֵדֵי יִחוּד הֵן הֵן עֵדֵי בִּיאָה עַד שֶׁיִּרְאוּ שֶׁנִּבְעֲלָה: