ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ו
מְגֻלְגָּלִים. כְּבוּשִׁים בְּמֶלַח כְּדֵי לְמַתְּקָן:
אֵינוֹ צָרִיךְ לְנַקֵּב. הֶחָבִית, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמֹּהַל הַיּוֹצֵא מֵהֶן צָף עַל גַּבָּן, אֵינוֹ מַכְשִׁירָן לְקַבֵּל טֻמְאָה, דְּלֹא נִיחָא לֵיהּ בְּאוֹתוֹ מֹהַל הַיּוֹצֵא, וַאֲנָן בָּעִינַן מַשְׁקֶה דְנִיחָא לֵיהּ, דִּכְתִיב (ויקרא יא) וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע, כְּתִיב יִתֵּן, וְקָרִינַן יֻתַּן, מַה יִּתֵּן דְּנִיחָא לֵיהּ אַף יֻתַּן דְּנִיחָא לֵיהּ:
צָרִיךְ לְנַקֵּב. לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה לְגַלּוֹת דַּעְתֵּיהּ דְּלֹא נִיחָא לֵיהּ בְּאוֹתוֹ מֹהַל שֶׁיִּהְיֶה צָף עַל גַּבֵּי הַזֵּיתִים וְרוֹצֶה הוּא שֶׁיֵּצֵא דֶּרֶךְ נֶקֶב שֶׁעוֹשֶׂה בֶּחָבִית:
וּסְתָמוּהָ שְׁמָרִים שֶׁהִיא טְהוֹרָה. שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּקְּבָהּ, גָּלֵי דַעְתֵּיהּ דְּלֹא נִיחָא לֵיהּ, וְשׁוּב אֵין אוֹתוֹ הַמֹּהַל מַכְשִׁירָן לְקַבֵּל טֻמְאָה:
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְנַטֵּף טָהוֹר. אַף עַל פִּי שֶׁהַשֶּׁמֶן נוֹטֵף מִבְּשָׂרוֹ לְאַחַר שֶׁטָּבַל, טָהוֹר:
כְּדֵי סִיכַת אֵבֶר קָטָן. אִם לֹא נִשְׁאַר מִן הַשֶּׁמֶן עַל בְּשָׂרוֹ אֶלָּא כְּדֵי סִיכַת אֵבֶר קָטָן, טָהוֹר. וְיוֹתֵר מִשִּׁעוּר זֶה, טָמֵא, בִּשְׁבִיל הַשֶּׁמֶן שֶׁנִּטְמָא בְּהִטָּמְאוֹ וְנִשְׁאַר עַל בְּשָׂרוֹ וְטִמְּאָהוּ. וְהַשֶּׁמֶן שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ לֹא טָהַר בַּמִּקְוֶה, שֶׁאֵין לְךָ מַשְׁקֶה מְקַבֵּל טָהֳרָה בַּמִּקְוֶה אֶלָּא הַמַּיִם בִּלְבַד עַל יְדֵי הַשָּׁקָה:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כְּדֵי סִיכַת אֵבֶר קָטָן טָהוֹר. טְפֵי מֵהָכִי, טָמֵא:
מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ וּמַטְפִּיחַ. שֶׁיֵּשׁ לַחְלוּחִית בַּכַּף עַד שֶׁכְּשֶׁיִּגַּע בְּכַף אַחֶרֶת יִדְבַּק בָּהּ לַחְלוּחִית גַּם הִיא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: