ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ב
הַכֹּל מוֹדִים שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת. וְהוּא שֶׁיּוֹדֵעַ בָּעֻבָּר שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו:
וְאֶפְרוֹחַ שֶׁיָּצָא. הַכֹּל מוֹדִים שֶׁהוּא אָסוּר, מִשּׁוּם שֶׁרֶץ הָעוֹף:
הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף. הַבָּא לִשְׁחֹט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב, וְנִמְלַךְ בְּבֵית דִּין כֵּיצַד יַעֲשֶׂה:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים. בֵּית דִּין מוֹרִים לוֹ שֶׁיִּשְׁחֹט לְכַתְּחִלָּה וַיַּחְפֹּר בְּדֶקֶר נָעוּץ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, כְּלוֹמַר שֶׁיַּעֲקֹר אוֹתוֹ מִמְּקוֹם נְעִיצָתוֹ וְיַעֲלֶה עָפָר וִיכַסֶּה בּוֹ. וּמַיְרֵי כְּשֶׁהוּא נָעוּץ בְּעָפָר תִּחוֹחַ הָרָאוּי לְכַסּוֹת, שֶׁאֵינוֹ מְחֻסַּר כְּתִישָׁה:
דֶּקֶר. יָתֵד שֶׁנּוֹעָצִין בָּאָרֶץ. לְשׁוֹן וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם [בְּמִדְבָּר כה]:
שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא. לָאו אַמִּלְּתַיְהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל קָאֵי, אֶלָּא מִלְּתָא בְּאַנְפֵּי נַפְשָׁהּ הִיא. וְהָכִי קָאָמַר, וְאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא, וְלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁהֻסַּק מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֲבָל הֻסַּק בְּיוֹם טוֹב, אָסוּר, דְּלֵיכָּא לְמֵימַר מֵאֶתְמוֹל דַּעְתֵּיהּ עֲלוֹיֵהּ. וְאִם רָאוּי לִצְלוֹת בּוֹ בֵּיצָה, שֶׁעֲדַיִן הוּא רֶמֶץ חַם, מֻתָּר לְכַסּוֹת בּוֹ, אַיְדֵי דַּחֲזִי לְהַפּוֹכֵי בּוֹ לִצְלוֹת בּוֹ בֵּיצָה, שָׁקֵיל לֵיהּ נַמִּי וּמְכַסֶּה בּוֹ: