ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה יב
פָּרָתוֹ יוֹצְאָה בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ. לְנוֹי. וְאָמְרוּ חֲכָמִים מַשְּׂאוֹי הוּא וְאֵינוֹ תַּכְשִׁיט לָהּ. וְלֹא פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה, אֶלָּא שֶׁל שְׁכֶנְתּוֹ, וְעַל שֶׁלֹּא מִחָה בָּהּ נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ:
וּמְקָרְדִין בְּיוֹם טוֹב. כְּמִין מְגֵרָה קְטַנָּה שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁשִּׁנֶּיהָ דַּקּוֹת וּמְחַכְּכִין וּמְגָרְדִין בָּהּ אֶת הַבְּהֵמָה, וְאַף עַל גַּב דַּעֲבִיד חַבּוּרָה:
בָּרֵחַיִם שֶׁלָּהֶן. קְטַנּוֹת הָעֲשׂוּיוֹת לְכָךְ:
מְקַרְצְפִים. בִּמְגֵרָה שֶׁל עֵץ שֶׁשִּׁנֶּיהָ גַּסּוֹת וְאֵין עוֹשִׂין חַבּוּרָה:
אַף לֹא מְקַרְצְפִים. דְּגָזְרִינַן קִרְצוּף אַטּוּ קֵרוּד. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אֶלָּא בִּמְקָרְדִים אֶת הַבְּהֵמָה בִּלְבַד, מִשּׁוּם דִּבְהָא קָם לֵיהּ בְּשִׁטָּתֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן מֻתָּר, וְקַיְמָא לָן כְּוָתֵיהּ. וַחֲכָמִים דִּפְלִיגֵי עֲלֵיהּ סָבְרֵי כְּרַבִּי יְהוּדָה דְאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן אָסוּר, וְאֵין כָּךְ הֲלָכָה: