ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ד
חוֹצָלוֹת. מַחְצְלָאוֹת עֲשׂוּיוֹת מִגֶּמִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם שָׂפָה סָבִיב:
טְמֵאוֹת טְמֵא מֵת. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהֶן בֵּית קִבּוּל. אֲבָל לֹא טֻמְאַת מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, לְפִי שֶׁאֵין רְאוּיוֹת לִשְׁכִיבָה וְלֹא לִישִׁיבָה:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מִדְרָס. דַּחֲזוּ נַמִּי לִשְׁכִיבָה:
הַקְּלִיעוֹת. חוּטִין מַעֲשֵׂה עֲבוֹת:
טְהוֹרוֹת. שֶׁאֵינָן חֲשׁוּבוֹת אָרִיג וְאֵין זֶה בֶּגֶד:
חוּץ מִשֶּׁל גַּלְגִּילוֹן. הַקְּלִיעוֹת שֶׁל אַבְנֵט שֶׁחוֹגְרִים בּוֹ, שֶׁבֶּגֶד הוּא חָשׁוּב:
כֻּלָּם טְמֵאוֹת. דְּכֻלָּם חֲשׁוּבִים בֶּגֶד, חוּץ מִן הַקְּלִיעָה שֶׁעוֹשִׂים מוֹכְרֵי הַצֶּמֶר לִקְשֹׁר בָּהּ אֲגֻדּוֹת שֶׁל צֶמֶר: