ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ח
סַנְדָּל שֶׁל סַיָּדִין. מִנְעָל שֶׁל עֵץ שֶׁנּוֹעֲלִין בְּרַגְלֵיהֶם הַמִּתְעַסְּקִים בַּסִּיד לְהָגֵן עַל רַגְלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִשָּׂרְפוּ בַּסִּיד. וְאִם נָעַל אוֹתוֹ הַזָּב, טָמֵא מִדְרָס:
וְעַל שְׁיָרֵי תַנּוּר אַרְבָּעָה. אִם הָיָה גָּדוֹל הַרְבֵּה וְנִטְמָא, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁבַּר, לֹא טָהֵר עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּשְׁבָרָיו גָּבוֹהַּ אַרְבָּעָה, וּלְעוֹלָם שְׁבָרָיו מְקַבְּלִים טֻמְאָה כְּאִלּוּ הָיָה שָׁלֵם עַד שֶׁיִּהְיֶה הַשֶּׁבֶר פָּחוֹת מִגֹּבַהּ אַרְבָּעָה. וּסְתָם תַּנּוּר שֶׁבַּמִּשְׁנָה עָשׂוּי כְּמִין קְדֵרָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לָהּ שׁוּלַיִם וּמְחַבְּרִין אוֹתוֹ בְּטִיט עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְרִצְפַּת הַקַּרְקַע הִיא תַּחְתִּיתוֹ שֶׁל תַּנּוּר:
שְׁנַיִם מֵחִפּוּיָיו. מִן הַלּוּחוֹת הָעֲשׂוּיוֹת לְמוֹשָׁב:
שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא. דְּסָבַר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִישִׁיבָה הוּא רָאוּי לְקַבֵּל רִמּוֹנִים, וְטָמֵא מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל:
וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. דְּסָבְרֵי הוֹאִיל וְעִקָּרוֹ לִישִׁיבָה עֲבִיד וְלֹא לְבֵית קִבּוּל, כֵּיוָן שֶׁנִּתְבַּטֵּל הָעִקָּר שֶׁבַּעֲבוּרוֹ נַעֲשָׂה, נִתְבַּטֵּל הַטָּפֵל, וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא אֲפִלּוּ מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: