ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ז
עִיר שֶׁל זָהָב. עֲטֶרֶת זָהָב עֲשׂוּיָה כְּמִין עִיר צוּרַת יְרוּשָׁלַיִם. וְלֹא חָיְשִׁינַן דִּלְמָא שָׁלְפָא וּמְחַוְּיָא וְאָתְיָא לַאֲתוֹיֵי אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים:
וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים. מִין מִמִּינֵי הַשְּׂחוֹק. אִם תַּקְדִּים יוֹנָתְךָ לְיוֹנָתִי אֶתֵּן לְךָ כָּךְ וְכָךְ. פֵּרוּשׁ אַחֵר, שֶׁמְּגַדֵּל יוֹנָה מְלֻמֶּדֶת לְהָבִיא יוֹנִים לַבַּיִת בַּעֲלֶיהָ, וְיֵשׁ בָּהֶן גָּזֵל מִשּׁוּם דַּרְכֵי שָׁלוֹם וְלֹא גָּזֵל גָּמוּר:
סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע סְפֵקוֹ טָהוֹר. מִשּׁוּם דְּטֻמְאָה עוֹבֶרֶת הִיא וְאֵינָהּ נָחָה בַּמָּקוֹם, הִלְכָּךְ סְפֵקוֹ טָהוֹר וַאֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד: