ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ו
מְלִילוֹת. שִׁבֳּלִים שֶׁלֹּא בָּשְׁלוּ כָּל צָרְכָּן, וְטוֹעֲנָן בַּאֲבָנִים וּמַשְׁקֶה זָב מֵהֶן וְטוֹבֵל בּוֹ:
יִגְמֹר. מֵאַחַר שֶׁרִסְּקָן וְכִתְּתָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת, יִגְמֹר וְיֹאכַל בְּשַׁבָּת. וְלֹא דָמִי לְמַשְׁקִים שֶׁזָּבוּ שֶׁאֲסוּרִין גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְחֹט, דְּהָכָא אֲפִלּוּ יִסְחֹט לֵיכָּא אִסּוּרָא דְאוֹרַיְתָא, מִשּׁוּם דְּמַשְׁקִים אֲתוּ מִמֵּילָא:
לֹא יִגְמֹר. כְּדֵי לֶאֱכֹל לְאַחַר שֶׁקִּדַּשׁ הַיּוֹם, דַּאֲסוּרִין כִּשְׁאָר מַשְׁקִים שֶׁזָּבוּ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל: