ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ה
וּפֵרְשָׁן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אֵימָתַי חַיָּב וְאֵימָתַי פָּטוּר:
אִם לַעֲשׂוֹת לָהּ פֶּה חַיָּב. מִשּׁוּם בּוֹנֶה:
וְאִם לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה לֵחָה פָּטוּר. דִּמְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ הִיא, שֶׁהַפֶּתַח הִיא הַמְּלָאכָה, וְזוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה לִהְיוֹת לָהּ פֶּתַח מֵעַכְשָׁיו, וְאֵין כָּאן אֶלָּא אִסּוּרָא דְרַבָּנָן וּמִשּׁוּם צַעֲרָא לֹא גָזוּר, וְהָוֵי פָּטוּר וּמֻתָּר:
אִם מִתְעַסֵּק שֶׁלֹּא יִשְּׁכֶנּוּ פָּטוּר. דְּאֵינוֹ צָרִיךְ לְגוּפוֹ שֶׁל דָּבָר הַנִּצּוֹד, וְאִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיַּעֲמֹד וְלֹא יִשְּׁכֶנּוּ לֹא הָיָה צָד. וּבְהַאי נַמִּי לֹא גָּזְרוּ רַבָּנָן, וְהָוֵי פָּטוּר וּמֻתָּר:
לְפָסִין אִירוֹנִיּוֹת. כְּלֵי חֶרֶס סְתוּמִים עֲשׂוּיִין כְּמִין כַּדּוּר חָלוּל מִבִּפְנִים, וּלְאַחַר שֶׁמְּלַבְּנִים אוֹתוֹ בַּכִּבְשָׁן חוֹתְכִים אוֹתוֹ בְּאֶמְצָעוֹ וְהוּא נַעֲשֶׂה שְׁנֵי כֵּלִים:
טְהוֹרוֹת בְּאֹהֶל הַמֵּת. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא חֲתָכוּהוּ. דִּכְלִי חֶרֶס אֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה מִגַּבּוֹ, אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ, כְּדִכְתִיב (במדבר יט) וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ, דֶּרֶךְ פִּתְחוֹ מִטַּמֵּא וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ, וְהַאי אֵין לוֹ אֲוִיר:
וּטְמֵאוֹת בְּמַשָּׂא הַזָּב. בְּטֻמְאוֹת הֶסֵּט. שֶׁאִם נִתְטַלְטְלוּ אוֹ נִתְנַעְנְעוּ מִמַּשָּׂא הַזָּב, טְמֵאִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהֶם אֲוִיר:
מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן. דַּחֲתִיכָה שֶׁחוֹתְכִין אוֹתָן בְּאֶמְצָעָן זוֹ הִיא גְּמַר מְלַאכְתָּן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק. אֶלָּא לִבּוּנָן בַּכִּבְשָׁן הוּא גְּמַר מְלַאכְתָּן, הִלְכָּךְ מִטַּמְּאוֹת בְּמַשָּׂא הַזָּב אֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁחִלְּקָן: