ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ד
בַּכֶּרֶם. שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת שֶׁל חֲכָמִים כְּכֶרֶם זוֹ הַנְּטוּעָה שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת שֶׁל גְּפָנִים:
עַל בֵּיצָה טְרוּפָה. בִּקְעָרָה, שֶׁנִּתְעָרְבָה הַחֶלְבּוֹן וְהַחֶלְמוֹן יַחַד וּנְתוּנָה עַל גַּבֵּי הַיָּרָק, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּבֵּיצָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא חֻלִּין, דְּאֵין שַׁיָּךְ תְּרוּמָה בְּבֵיצָה, וּטְבוּל יוֹם אֵינוֹ פּוֹסֵל בְּחֻלִּין, אֲפִלּוּ הָכִי הָוֵי חִבּוּר וְנִפְסַל הַיָּרָק כְּאִלּוּ נָגַע בּוֹ:
אִם הָיָה כְמִין כּוֹבַע. שֶׁנִּתְנַפְּחָה הַבֵּיצָה וְנַעֲשֵׂית כְּמִין כּוֹבַע עַל הַיָּרָק וַחֲלוּלָה תַּחְתֶּיהָ:
שִׁבֹּלֶת שֶׁבַּקָּצִיר. שִׁיֵּר בִּקְצִירָתוֹ שִׁבֹּלֶת אַחַת שֶׁלֹּא קָצַר, וְרֹאשׁ אוֹתָהּ שִׁבֹּלֶת מַגִּיעַ לַקָּמָה:
אִם נִקְצְרָה. אִם אוֹתָהּ שִׁבֹּלֶת נִקְצֶרֶת עִם הַקָּמָה, הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁהַקָּמָה מַצִּילָתָהּ, דְּלֹא קָרִינַן בָּהּ לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ:
וְאִם לָאו. הֲרֵי זוֹ שִׁכְחָה וְהַוְיָא לָעֲנִיִּים:
עָרִיס. חָמֵשׁ גְּפָנִים הַנְּטוּעוֹת וּמוּדְלוֹת וְשׁוֹכְבוֹת עַל גַּבֵּי כְּלוֹנְסוֹת אוֹ עַל גַּבֵּי גָּדֵר קְרוּיוֹת עָרִיס, לְשׁוֹן עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי:
אִם יֶשׁ בָּהּ כִּמְלֹא בוֹצֵר וְסַלּוֹ. אִם הַגִּנָּה גְּדוֹלָה כְּשִׁעוּר שֶׁיַּעֲמֹד בָּהּ בּוֹצֵר הָעֲנָבִים עִם סַלּוֹ שֶׁמַּכְנִיס הָעֲנָבִים לְתוֹכוֹ כְּשֶׁהוּא מְלַקֵּט הָעֲנָבִים מִכָּל צִדְדֵי הֶעָרִיס:
תִּזָּרֵעַ. הַגִּנָּה. וְהוּא שֶׁיַּרְחִיק הַזֶּרַע מִן הַגְּפָנִים כְּדֵי עֲבוֹדַת הַכֶּרֶם שֶׁהֵם שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָל רוּחַ, וְזוֹרֵעַ הַשְּׁאָר:
וְאִם לָאו. שֶׁאֵין הַגִּנָּה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ:
לֹא תִזָּרֵעַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּרְחִיק כְּדֵי עֲבוֹדַת הַכֶּרֶם. מִפְּנֵי שֶׁהַזֶּרַע נִרְאֶה עִם הַכֶּרֶם כְּאִלּוּ הֵם כִּלְאַיִם: