ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ג
וְכוֹתֵב בִּכְתַב יָדוֹ. שְׁטַר חוֹב עַל הַלֹּוֶה:
וַאֲחֵרִים חוֹתְמִים. עֵדִים כְּשֵׁרִים הָיוּ חוֹתְמִים עַל הַשְּׁטָר:
וְהִתִּירוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁכּוֹתֵב הַשְּׁטָר הוּא הַמַּלְוֶה, וְנוֹגֵעַ בְּעֵדוּתוֹ:
שֶׁהָאִשָּׁה כּוֹתֶבֶת אֶת גִּטָּהּ. וְעֵדִים כְּשֵׁרִים חֲתוּמִים בּוֹ:
אֶת שׁוֹבְרוֹ. שְׁטַר מְחִילָה שֶׁמָּחֲלָה לוֹ אִשְׁתּוֹ עַל כְּתֻבָּתָהּ:
שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְחוֹתְמָיו. הָעֵדִים הַחֲתוּמִים עַל הַגֵּט הֵם עִקַּר סִבַּת קִיּוּם הַגֵּט, הִלְכָּךְ כְּשֶׁהָעֵדִים כְּשֵׁרִים חֲתוּמִים בּוֹ כָּשֵׁר וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּתַב יַד הָאִשָּׁה:
וְעַל מַחַט. שֶׁיָּדוּעַ בָּהּ שֶׁנִּטְמֵאת בְּמֵת, וְנִמְצֵאת בִּבְשַׂר הַקֹּדֶשׁ כְּשֶׁחָתְכוּ אוֹתוֹ בָּעֲזָרָה, וְסָפֵק אִם נָגַע בָּהּ הַסַּכִּין וְהָאָדָם אִם לָאו, הַסַּכִּין וְהָאָדָם טְהוֹרִין, דִּסְפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הִיא, שֶׁהָעֲזָרָה דִּין רְשׁוּת הָרַבִּים יֵשׁ לָהּ לְעִנְיַן טֻמְאָה, וּסְפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים סְפֵקוֹ טָהוֹר:
וְהַבָּשָׂר טָמֵא. דְּוַדַּאי נָגְעָה בּוֹ טֻמְאָה. וּמַתְנִיתִין אַיְרֵי בְּבֶהֱמַת קָדָשִׁים שֶׁהֶעֱבִירָהּ בַּנָּהָר סָמוּךְ לִשְׁחִיטָתָהּ וַעֲדַיִן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ עָלֶיהָ, שֶׁהֻכְשַׁר הַבָּשָׂר לְקַבֵּל טֻמְאָה בְּאוֹתָן הַמַּיִם. דְּאִי לָאו הָכִי לֹא הָיָה הַבָּשָׂר טָמֵא, וְאַף עַל פִּי שֶׁרוֹחֲצִים אוֹתוֹ בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם בָּעֲזָרָה, דְּכָל מַשְׁקֵה בֵית מִטְבְּחַיָּא דָכָן, וְאֵין מַכְשִׁירִין אֶת הַבָּשָׂר לְקַבֵּל טֻמְאָה. וְאִי קַשְׁיָא הֵיאַךְ הַבָּשָׂר טָמֵא וְהַיָּדַיִם טְהוֹרוֹת, וַהֲלֹא אֳכָלִין טְמֵאִין מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם מִדְּרַבָּנָן. הָא לֹא קַשְׁיָא מִידֵי, דְּקַיְמָא לָן אֵין טֻמְאַת יָדַיִם בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁכְּשֶׁגָּזְרוּ עַל טֻמְאַת יָדַיִם לֹא גָּזְרוּ בָּהּ בַּמִּקְדָּשׁ: