ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה יב
אֶלָּא בְּבָאָה מִן הַקָּצִיר. כַּמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה שֶׁהָלְכוּ בְּנֵי אָדָם לִקְצֹר חִטִּין וּנְשָׁכוֹ נָחָשׁ לְאֶחָד מֵהֶן וּמֵת, וּבָאָה וְהוֹדִיעָה בְּבֵית דִּין וְשָׁלְחוּ וּמָצְאוּ כִּדְבָרֶיהָ. וְלֹא הִתִּירוּ אֶלָּא דֻּגְמָתוֹ, שֶׁיְּהֵא הַדָּבָר קָרוֹב, אֲבָל מִמְּדִינַת הַיָּם אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת:
אֶלָּא בַהֹוֶה. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה, וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר מְקוֹמוֹת:
שֶׁאֵין הָאַחִין נִכְנָסִין. לְנַחֲלַת בַּעְלָהּ, דְּרַחֲמָנָא אָמַר עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים. וְגַבֵּי נִשּׂוּאִים דִּידָהּ הוּא דַּאֲקִילוּ מִשּׁוּם עִגּוּנָהּ:
מִסֵּפֶר כְּתֻבָּתָהּ. מִנֻּסַּח שֶׁהִתְקִינוּ לִכְתֹּב בִּשְׁטַר כְּתֻבָּה:
כְּשֶׁתִּנָּשְׂאִי לְאַחֵר. וַהֲרֵי הִיא נִשֵּׂאת וְאִם כֵּן תִּטֹּל כְּתֻבָּתָהּ: