ברטנורא על משנה עדיות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה יא
שֶׁנִּטְּלוּ חִפּוּיָיו. רַבּוֹתַי פֵּרְשׁוּ מִלְּשׁוֹן חָפֵי פּוֹתַחַת [שַׁבָּת דַּף פא], שֶׁהֵם הַשִּׁנַּיִם הַבּוֹלְטִים מִן הַמַּפְתֵּחוֹת שֶׁנּוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׁמָעֵאל, אַף כָּאן רְגִילִים לַעֲשׂוֹת בַּכִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה כְּמִין שִׁנַּיִם בּוֹלְטִים כְּדֵי שֶׁיִּסְמְכוּ עֲלֵיהֶן. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ חִפּוּיָיו, פִּתּוּחִין וְצִיּוּרִין שֶׁעוֹשִׂים מֵעֵצִים אוֹ מֵאֲבָנִים וּמַדְבִּיקִין אוֹתָן בְּכִסֵּא הַכַּלָּה:
בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִים. דְּאַכַּתִּי חֲזִי לִישִׁיבָה:
וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין. דְּלֹא חֲזִי לְכַלָּה, וְהָוֵי כְּנִשְׁבָּר:
אַף מַלְבֵּן הַכִּסֵּא טָמֵא. כְּלוֹמַר אַף מַלְבֵּן הַכִּסֵּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּלֹא הַכִּסֵּא וּבְלֹא חִפּוּיָיו טָמֵא. כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהַכִּסֵּא בְּלֹא חִפּוּיָיו טָמֵא. מַלְבֵּן, צוּרַת לְבֵנָה מְרֻבַּעַת עוֹשִׂין עַל הַכִּסֵּא וְיוֹשְׁבִין עָלָיו:
כִּסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ בַעֲרֵבָה. הֵבִיא כִּסֵּא מִמָּקוֹם אַחֵר וּקְבָעוֹ בָּעֲרֵבָה דֶּרֶךְ יְשִׁיבָתוֹ. וַעֲרֵבָה אֵינָהּ טְמֵאָה מִדְרָס, דַּחֲזְיָא לְלִישָׁה וְלֹא לֵישֵׁב עָלֶיהָ:
בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין. דְּלֹא בָּטֵל כִּסֵּא לְגַבֵּי עֲרֵבָה:
וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין. מִמִּדְרָס, דְּבָטֵל כִּסֵּא לְגַבֵּי עֲרֵבָה. אֲבָל כִּסֵּא הֶעָשׂוּי בְּגוּף הָעֲרֵבָה עַצְמָהּ, מוֹדוּ בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל דְּטָהוֹר:
שַׁמַּאי אוֹמֵר. אַף כִּסֵּא הֶעָשׂוּי בָּעֲרֵבָה עַצְמָהּ טְמֵא מִדְרָס: