ברטנורא על משנה עבודה זרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ט
אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן. כָּל מָקוֹם שֶׁנִּתְעָרְבוּ שָׁם אֲפִלּוּ אֶחָד בְּאֶלֶף אוֹסְרִין אֶת כֻּלָּן:
יֵין נֶסֶךְ. חָבִית אַחַת בְּאֶלֶף חָבִיּוֹת אוֹסֵר אֶת כֻּלָּן בַּהֲנָאָה. וְאֵין כֵּן הֲלָכָה, אֶלָּא כִּדְכָתְבִינַן שִׁלְהֵי פֶרֶק כָּל הַצְּלָמִים, מוֹלִיךְ דְּמֵי אוֹתָהּ חָבִית לְיָם הַמֶּלַח, וְהַשְּׁאָר הַכֹּל מֻתָּר בַּהֲנָאָה וְאָסוּר בִּשְׁתִיָּה:
וַעֲבוֹדָה זָרָה. צוּרָה שֶׁעֲבָדוּהָ, וְנִתְעָרְבָה בְאֶלֶף צוּרוֹת שֶׁאֵינָן עֲבוֹדָה זָרָה:
וְעוֹרוֹת לְבוּבִין. דַּהֲוֵי נַמִּי אִסּוּרֵי הֲנָאָה, כִּדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק אֵין מַעֲמִידִין:
וְצִפֹּרֵי מְצֹרָע וְכוּ' וְחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָעֲזָרָה. אִסּוּרֵי הֲנָאָה הֵן. וּבְפֶרֶק ב' דְּקִדּוּשִׁין פָּרְשִׁינַן לְהוּ:
וּשְׂעַר נָזִיר. דְּאִסּוּרֵי הֲנָאָה הוּא, דִּכְתִיב (במדבר ו) וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים. וְאִם נִתְעָרְבָה אֲגֻדָּה שֶׁל שְׂעַר נָזִיר אֲפִלּוּ בְאֶלֶף אֲגֻדּוֹת שֶׁל שְׁאָר שְׂעָרוֹת, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת בַּהֲנָאָה:
וּפֶטֶר חֲמוֹר. אָסוּר בַּהֲנָאָה כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִפְדָּה:
וּבָשָׂר בְּחָלָב. חֲתִיכַת בָּשָׂר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה בְחָלָב וְנִתְעָרְבָה בְאֶלֶף חֲתִיכוֹת, אוֹסֶרֶת אֶת כֻּלָּן בַּהֲנָאָה. וְסָבַר הַאי תַּנָּא דְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִמָּנוֹת וְאִסּוּרוֹ אִסּוּר הֲנָאָה אוֹסֵר אֶת תַּעֲרָבְתּוֹ בְּכָל שֶׁהוּא. וְכָל הָנֵי דְּחָשֵׁיב בְּמַתְנִיתִין, דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִמָּנוֹת הוּא וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה:
הֲרֵי אֵלּוּ. לִמְעוּטֵי אִסּוּרֵי הֲנָאָה שֶׁאֵין דַּרְכָּן לִמָּנוֹת, אוֹ שֶׁדַּרְכָּן לִמָּנוֹת וְאֵינָן אִסּוּרֵי הֲנָאָה, שֶׁאֵינָן אוֹסְרִין אֶת תַּעֲרָבְתָּן בְּכָל שֶׁהֵן: