ברטנורא על משנה עבודה זרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ח
וּמַיִם בְּמַיִם. מַיִם שֶׁנִּתְנַסְּכוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹ שֶׁנֶּעֶבְדוּ, בְּמַיִם שֶׁל הֶתֵּר:
בְּכָל שֶׁהוּא. לֹא שְׁנָא נָפַל הֶתֵּרָא לְגוֹ אִסּוּרָא אוֹ אִסּוּרָא לְגוֹ הֶתֵּרָא, אוֹסֵר בְּמִינוֹ בְּכָל שֶׁהוּא. וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה הָאִסּוּר הַנּוֹפֵל לְתוֹךְ הַהֶתֵּר נוֹפֵל מִכְּלִי שֶׁפִּיו רָחָב וְיֵשׁ בַּיַּיִן הַיּוֹצֵא מִן הַכְּלִי שִׁעוּר גָּדוֹל בְּבַת אַחַת. אֲבָל הַמְעָרֶה יֵין נֶסֶךְ מִכְּלִי קָטָן שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא טִפָּה טִפָּה וְנָפַל לְתוֹךְ יַיִן שֶׁל הֶתֵּר, אֲפִלּוּ כָל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, אָמְרִינַן קַמָּא קַמָּא בָטִיל. וְאִם עֵרָה הֶתֵּר לְתוֹךְ אִסּוּר, כָּל מַה שֶּׁעֵרָה מִמֶּנּוּ לְתוֹךְ הָאִסּוּר, אָסוּר, וַאֲפִלּוּ חָבִית מְלֵאָה לְתוֹךְ טִפָּה אַחַת. וּמַסְקָנָא דְמִלְּתָא לְפִי הַהֲלָכָה, כָּל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בֵּין בְּמִינָן בֵּין שֶׁלֹּא בְמִינָן, בְּנוֹתֵן טַעַם. חוּץ מִטֶּבֶל וְיֵין נֶסֶךְ, דִּבְמִינָן בְּמַשֶּׁהוּ, שֶׁלֹּא בְמִינָן בְּנוֹתֵן טַעַם. יֵין נֶסֶךְ, מִשּׁוּם חֻמְרָא דַעֲבוֹדָה זָרָה. וְטֶבֶל, כְּהֶתֵּרוֹ כָּךְ אִסּוּרוֹ, כְּמוֹ שֶׁחִטָּה אַחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַכְּרִי, כָּךְ חִטָּה אַחַת עוֹשָׂה אֶת הַכְּרִי כֻּלּוֹ טֶבֶל. וְאִם אִסּוּר מִשְּׁאָר אִסּוּרִין נִתְעָרֵב בְּהֶתֵּר, אִם נִתְעָרֵב מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ דְּאִיכָּא לְמֵיקַם אַטַּעְמָא, אִם תְּרוּמָה הִיא שֶׁנִּתְעָרְבָה בְחֻלִּין יִטְעֲמֶנָּה כֹהֵן, וְאִם דְּבַר אִסּוּר יִטְעֲמֶנּוּ נַחְתּוֹם נָכְרִי, אִם אוֹמֵר שֶׁאֵין בַּתַּעֲרֹבֶת טַעַם הַתְּרוּמָה אוֹ טַעַם הָאִסּוּר, הַכֹּל מֻתָּר. וְאִם נִתְעָרֵב מִין בְּמִינוֹ דְלֵיכָּא לְמֵיקַם אַטַּעְמָא, אוֹ מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ וְאֵין כָּאן כֹּהֵן אוֹ נָכְרִי שֶׁנּוּכַל לִסְמֹךְ עָלָיו, אִם הָאִסּוּר הוּא מֵחֵלֶב וְדָם נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ בְשִׁשִּׁים, אִם יֵשׁ שִׁשִּׁים שֶׁל הֶתֵּר כְּנֶגֶד הָאִסּוּר הַכֹּל מֻתָּר, וְאִם לָאו, הַכֹּל אָסוּר. וְאִם הָאִסּוּר הוּא תְרוּמָה וְחַלָּה וּבִכּוּרִים, מְשַׁעֲרִים אוֹתוֹ בְּמֵאָה שֶׁל הֶתֵּר. וְאִם עָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ בְּמָאתַיִם: