ברטנורא על משנה עבודה זרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ז
תֵּן לָנוּ אֶת דָּמֶיהָ. דְּהָא לֹא קָנוּ, וְהוּא אֵינוֹ חַיָּב לָהֶם אֶלָּא מָעוֹת:
הַמּוֹכֵר יֵינוֹ לְנָכְרִי פָּסַק עִמּוֹ מָעוֹת: עַד שֶׁלֹּא מָדַד. דָּמָיו מֻתָּרִין. דִּמְשִׁיכָה בְנָכְרִי קוֹנָה כְמוֹ בְיִשְׂרָאֵל, וּכְשֶׁמּוֹדֵד הַיִּשְׂרָאֵל בְּכֵלָיו וּבָא הַכְּלִי בִרְשׁוּת הַנָּכְרִי קְנָאוֹ הַנָּכְרִי בִמְשִׁיכָה, וַהֲווּ לֵיהּ לַיִּשְׂרָאֵל זוּזֵי אֵצֶל הַנָּכְרִי בְּהַלְוָאָה, וְיֵין נֶסֶךְ לֹא הָוֵי עַד דְּנָגַע:
מָדַד עַד שֶׁלֹּא פָסַק. סְכוּם הַדָּמִים, כָּךְ וְכָךְ יַיִן בְּכָךְ וְכָךְ דָּמִים:
דָּמָיו אֲסוּרִין. דְּנָכְרִי לֹא קַנְיֵהּ הַשְׁתָּא בִמְשִׁיכָה, דְּכֵיוָן דְּלֹא פָסַק דָּמָיו לֹא סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ דְּלִקְנְיֵיהּ בִּמְשִׁיכָה, שֶׁמָּא יַרְבֶּה לוֹ דָמָיו, הִלְכָּךְ כִּי נָגַע בֵּיהּ הָוֵי יֵין נֶסֶךְ בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲדַיִן לֹא קְנָאוֹ הַנָּכְרִי עַד שֶׁיִּפְסֹק לוֹ דָמִים:
אִם יֶשׁ בּוֹ עַכֶּבֶת יַיִן. אִם יֵשׁ בַּמַּשְׁפֵּךְ שֶׁנִּמְדַּד בּוֹ תְחִלָּה יַיִן שֶׁל נָכְרִי, עַכֶּבֶת יַיִן, אֳגָנִים שֶׁמִּתְעַכֵּב יַיִן עַל פִּיו שֶׁלֹּא יָצָא כְטִפָּה אוֹ שְׁתֵּי טִפִּין:
אָסוּר. דְּמִתְּסַר חַמְרָא דְיִשְׂרָאֵל מִשּׁוּם הַהִיא טִפַּת יֵין נֶסֶךְ שֶׁבַּמַּשְׁפֵּךְ:
הַמְעָרֶה מִכְּלִי אֶל כְּלִי. יִשְׂרָאֵל שֶׁעֵרָה מִכְּלִי שֶׁלּוֹ לַכְּלִי שֶׁבְּיַד הַנָּכְרִי אוֹ לִכְלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יֵין נֶסֶךְ:
אֶת שֶׁמְּעָרֶה מִמֶּנּוּ מֻתָּר. הַיַּיִן שֶׁנִּשְׁאַר בַּכְּלִי הָעֶלְיוֹן שֶׁבְּיַד יִשְׂרָאֵל, מֻתָּר:
וְאֶת שֶׁעֵרָה בְתוֹכוֹ. וְהַקִּלּוּחַ שֶׁיָּצָא מִכְּלִי יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַכְּלִי שֶׁבְּיַד הַנָּכְרִי, וְכָל שֶׁכֵּן מַה שֶּׁהִגִּיעַ לַכְּלִי שֶׁל נָכְרִי, אָסוּר, דְּנִצּוֹק חִבּוּר. וּמַתְנִיתִין דְּשָׁרֵי הַיַּיִן שֶׁנִּשְׁאַר בַּכְּלִי שֶׁבְּיַד יִשְׂרָאֵל, מַיְרֵי כְּגוֹן דַּקַטַּף קַטּוֹפֵי, שֶׁקֹּדֶם שֶׁנָּגַע הַקִּלּוּחַ בַּכְּלִי הַתַּחְתּוֹן שֶׁבְּיַד הַנָּכְרִי פָּסַק הָעֶלְיוֹן הַמְחֻבָּר לַכְּלִי שֶׁבְּיַד יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הָיָה כָאן נִצּוֹק שֶׁיְּחַבֵּר מַה שֶּׁבַּכְּלִי הָעֶלְיוֹן לְמַה שֶּׁבַּכְּלִי הַתַּחְתּוֹן. אִי נַמִּי, דְּנָפַץ נַפּוֹצֵי, שֶׁהִשְׁלִיךְ הַיַּיִן מִן הַכְּלִי הָעֶלְיוֹן כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּשְׁלִיכִין מִן הַמִּזְרָקִים, וְלֹא הָיָה שָׁם סִילוֹן וְקִלּוּחַ שֶׁיְּחַבֵּר בֵּין הַיַּיִן שֶׁבַּכְּלִי אֲשֶׁר בְּיַד יִשְׂרָאֵל לַכְּלִי שֶׁבְּיַד נָכְרִי. אֲבָל אִם הָיָה שָׁם חִבּוּר, כָּל מַה שֶּׁנִּשְׁאַר בַּכְּלִי הָעֶלְיוֹן שֶׁבְּיַד יִשְׂרָאֵל אָסוּר, דְּקַיְמָא לָן נִצּוֹק חִבּוּר וְאוֹסֵר בְּיֵין נֶסֶךְ. וְכֵן הִלְכָתָא: