ברטנורא על משנה עבודה זרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ג
אִם הָיָה בְחֶזְקַת הַמִּשְׁתַּמֵּר. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג הָוֵי בְחֶזְקַת הַמִּשְׁתַּמֵּר, וַאֲפִלּוּ הִפְלִיג מִיל, דְּהַנָּכְרִי מִרְתַּת וְאוֹמֵר הַשְׁתָּא אָתֵי יִשְׂרָאֵל וְחָזֵי לִי:
אִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג. וּמִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ וְחָבִיּוֹת סְתוּמוֹת הֵם:
כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתֹּם. אִם שָׁהָה כְדֵי שֶׁיִּקֹּב הַנָּכְרִי נֶקֶב בִּמְגוּפַת הֶחָבִית וְיַחֲזֹר וְיִסְתֹּם הַנֶּקֶב וְתִיבַשׁ הַסְּתִימָה, אָסוּר:
יִשְׁתֹּם. יִפְתַּח. כְּמוֹ (במדבר כד) שְׁתֻם הָעָיִן, שֶׁעֵינוֹ פְתוּחָה:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא אִם שָׁהָה כְדֵי שֶׁיִּפְתַּח אֶת כָּל מְגוּפַת הֶחָבִית:
וְיָגוּף. וְיַעֲשֶׂה מְגוּפָה אַחֶרֶת:
וְתִגֹּב. וְתִנָּגֵב וְתִיבַשׁ. אֲבָל לִנְקִיבַת חוֹר בִּמְגוּפָה שֶׁל חָבִית לֹא חָשְׁשׁוּ, מִשּׁוּם דְּמִנְכְּרָא מִלְּתָא. וְדַוְקָא בִמְגוּפָה שֶׁל סִיד הוּא דִפְלִיגֵי רַבָּנָן עֲלֵיהּ דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְחָיְשִׁי לִפְתִיחַת נֶקֶב, מִשּׁוּם דְּלֹא מִנְכַּר, שֶׁהַסִּיד לָבָן וְאֵינוֹ נִכָּר בֵּין חָדָשׁ לְיָשָׁן. אֲבָל בִּמְגוּפַת טִיט, מוֹדוּ רַבָּנָן לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּלֹא מִתְּסַר הַיַּיִן עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי שֶׁיִּפְתַּח הַמְּגוּפָה כֻלָּהּ וְיָגוֹף וְתִגֹּב. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: