ברטנורא על משנה עבודה זרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה יא
הַמְטַהֵר יֵינוֹ שֶׁל נָכְרִי. יִשְׂרָאֵל שֶׁדָּרַךְ עֲנָבִים שֶׁל נָכְרִי בְּכַשְׁרוּת כְּדֵי לְמָכְרוֹ לְיִשְׂרָאֵל, וְאֵינוֹ נוֹתֵן מָעוֹת לַנָּכְרִי עַד שֶׁיִּמְכְּרֶנּוּ לְאַחַר זְמָן:
וְנוֹתְנוֹ בִרְשׁוּתוֹ. שֶׁל נָכְרִי:
בְּעִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ נָכְרִים וְיִשְׂרְאֵלִים מֻתָּר. דְּמִרְתַּת נָכְרִי דִּלְמָא חָזוּ לֵיהּ הָנָךְ יִשְׂרָאֵל דְּעָבְרֵי בִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמַפְסִידְנָא. וַאֲפִלּוּ אֵין מַפְתֵּחַ וְחוֹתָם, שָׁרֵי. וְהוּא שֶׁאֵין לוֹ מִלְוָה עַל אוֹתוֹ יַיִן, כְּגוֹן שֶׁכָּתַב לוֹ הִתְקַבַּלְתִּי מִמְּךָ, כִּדְאָמְרִינַן לְקַמָּן:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר כָּל רְשׁוּת נָכְרִי אַחַת הִיא. פְּלֻגְתָּא דְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר וְתַנָּא קַמָּא, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר כְּשֶׁהִנִּיחַ יִשְׂרָאֵל יַיִן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל נָכְרִי בַּעַל הַיַּיִן, הוּא דְבָעִינַן שֶׁיְּהֵא הַבַּיִת פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְעִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְנָכְרִים דָּרִים בָּהּ. אֲבָל בִּרְשׁוּת נָכְרִי אַחֵר שֶׁאֵינוֹ בַּעַל הַבַּיִת, אֲפִלּוּ בְעִיר שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל דָּרִים בָּהּ, שָׁרֵי. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, כָּל רְשׁוּת נָכְרִי אַחַת הִיא, וְכִי הֵיכִי דְבִרְשׁוּת הַנָּכְרִי בַּעַל הַיַּיִן אָסוּר אֶלָּא בְעִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְנָכְרִים דָּרִים בָּהּ וְהַבַּיִת פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, הָכִי נַמִּי בִּרְשׁוּת נָכְרִי אַחֵר, צָרִיךְ עִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְנָכְרִים דָּרִים בָּהּ וּבַיִת פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. וּבִזְמַן שֶׁמַּפְתֵּחַ וְחוֹתָם בְּיַד יִשְׂרָאֵל, בֵּין בִּרְשׁוּת בַּעַל הַיַּיִן בֵּין בִּרְשׁוּת נָכְרִי אַחֵר, מֻתָּר לְדִבְרֵי הַכֹּל: