ברטנורא על משנה עבודה זרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה י
אִם יֶשׁ לוֹ עָלָיו מִלְוָה אָסוּר. אִם יֵשׁ לוֹ עַל הַיַּיִן מִלְוָה, שֶׁזֶּה הַיַּיִן מְשֻׁעְבָּד לוֹ בְחוֹבוֹ, אָז הוּא כְמָמוֹנוֹ וְנָגַע בֵּיהּ לִרְאוֹת הֵיאַךְ הוּא:
נָפַל. הַנָּכְרִי לְבוֹר מָלֵא יַיִן:
וְעָלָה. מֵת. אַף עַל גַּב דְּנָגַע בְּשָׁעָה שֶׁנָּפַל אֵינוֹ אָסוּר בַּהֲנָאָה, הוֹאִיל וְלֹא נִתְכַּוֵּן לִגַּע. אֲבָל עָלָה חַי, בַּעֲלִיָּתוֹ אוֹסְרוֹ, מִשּׁוּם דְּמוֹדֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה עַל שֶׁנִּצּוֹל:
וּמְדָדוֹ בַקָּנֶה. אוֹ שֶׁהָיָה הַנָּכְרִי מוֹדֵד יֵינוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּקָנֶה:
וְהִתִּיז. אוֹ שֶׁהִתִּיז הַנָּכְרִי אֶת הַצִּרְעָה מִיֵּינוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הַקָּנֶה וְלֹא נָגַע בְּיָדָיו בַּיַּיִן:
הַמְּרֻתַּחַת. שֶׁהָיְתָה הֶחָבִית מַעֲלָה רְתִיחוֹת, וְטָפַח הַנָּכְרִי בְיָדוֹ עַל הָרְתִיחוֹת, אֵין דֶּרֶךְ נִסּוּךְ בְּכָךְ:
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וְהִכְשִׁירוּ. אַף בִּשְׁתִיָּה: