ברטנורא על משנה עבודה זרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ט
דּוֹרְכִין עִם הַגּוֹי בַּגַּת. וְלֹא אָמְרִינַן מִשְׂתַּכֵּר בְּאִסּוּרֵי הֲנָאָה הוּא, דַּאֲפִלּוּ בִשְׁתִיָּה סָבַר הַאי תַּנָּא דְּשָׁרֵי כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָרַד לַבּוֹר. וּמִשּׁוּם גּוֹרֵם טֻמְאָה לֵיכָּא, שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁדָּרַךְ בָּהֶם הַנָּכְרִי מְעַט, נִטְמְאוּ, וְנִמְצָא שֶׁאֵין הַיִּשְׂרָאֵל גּוֹרֵם טֻמְאָה:
אֲבָל לֹא בוֹצְרִין עִמּוֹ. לְפִי שֶׁנּוֹתְנָם בְּגַת טְמֵאָה, וְהַנָּכְרִי מְטַמֵּא הָעֲנָבִים בְּמַגָּעוֹ, וְהַיִּשְׂרָאֵל הַבּוֹצֵר עִמּוֹ גּוֹרֵם טֻמְאָה. וְסָבַר הַאי תַּנָּא אָסוּר לִגְרֹם טֻמְאָה לְחֻלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַאֲפִלּוּ הֵם שֶׁל נָכְרִי. וְאֵין הֲלָכָה כְּמִשְׁנָה זוֹ, דְּקַיְמָא לָן כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל הַיַּיִן לְהִמָּשֵׁךְ נַעֲשֶׂה יֵין נֶסֶךְ, הִלְכָּךְ אֵין דּוֹרְכִין עִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּגַּת. וְקַיְמָא לָן מֻתָּר לִגְרֹם טֻמְאָה לְחֻלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהַחֻלִּין הֵם שֶׁל נָכְרִי, הִלְכָּךְ בּוֹצְרִין עִם הַנָּכְרִי, וְאַף עַל פִּי שֶׁגּוֹרֵם טֻמְאָה לְחֻלִּין אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וּמִיהוּ יִשְׂרָאֵל הַבּוֹצֵר כַּרְמוֹ לְכַתְּחִלָּה לֹא יִקַּח נָכְרִי עִמּוֹ אֲפִלּוּ לְהָבִיא עֲנָבִים לַגַּת, מִשּׁוּם לֵךְ לֵךְ אָמְרִינַן נְזִירָא כוּ':
וְיִשְׂרָאֵל הָעוֹשֶׂה פֵרוֹתָיו בְּטֻמְאָה. עוֹבֵר עֲבֵרָה הוּא, לְפִי שֶׁהוּא מְטַמֵּא הַתְּרוּמוֹת וְהַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁבָּהֶם. הִלְכָּךְ אָסוּר לְסַיְּעוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא רָגִיל בְּכָךְ:
אֲבָל מוֹלִיכִין עִמּוֹ. חָבִיּוֹת רֵיקָנִיּוֹת לַגַּת: וּמְבִיאִין עִמּוֹ. חָבִיּוֹת מְלֵאוֹת מִן הַגַּת. דְּמַאי דַּהֲוָה הֲוָה, מֵאַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ מֻתָּר לִתֵּן הַיַּיִן בְּחָבִיּוֹת טְמֵאוֹת: