ברטנורא על משנה עבודה זרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ז
וְיִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ. לָאו דַּוְקָא רוֹאֵהוּ, אֶלָּא כֵיוָן דְּאִי קָאֵי חָזֵי לֵיהּ אַף עַל גַּב דְּכִי יָתֵיב לֹא חָזֵי לֵיהּ, הַנָּכְרִי אִרְתּוֹתֵי מִרְתַּת, אָמַר הַשְׁתָּא קָאֵי וְחָזֵי לִי:
וְהַדַּבְדָּנִיּוֹת. הַחַלּוֹת שֶׁרוֹדִין מִן הַכַּוֶּרֶת שֶׁבָּהֶם הַדְּבַשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן נוֹטְפוֹת לֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא עֵרַב בָּהֶם יֵין נֶסֶךְ. פֵּרוּשׁ אַחֵר, אֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁל עֲנָבִים. אַף עַל פִּי שֶׁהַיַּיִן נוֹטֵף מֵהֶן אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ, וְאֵין בָּהֶם מִשּׁוּם הֶכְשֵׁר מַשְׁקֶה שֶׁיְּהֵא מֻכְשָׁר לְטֻמְאָה, דִּסְתָמָן לַאֲכִילָה וְלֹא נִיחָא לֵיהּ בַּמַּשְׁקֶה הַנּוֹטֵף מֵהֶן:
וְטָרִית שֶׁאֵינָהּ טְרוּפָה. וְאַף עַל גַּב שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה חֲתִיכוֹת, [נִשְׁאָר] רֹאשׁ הַדַּג וְשִׁדְרָתוֹ קַיָּמִין וְנִכָּר שֶׁהוּא טָהוֹר:
עָלֶה שֶׁל חִלְתִּית. דְּהָא לֹא מַפְסְקוּ לֵיהּ בְּסַכִּין:
וְזֵיתִים גְּלֻסְקָאוֹת מְגֻלְגָּלִים. זֵיתִים הַכְּנוּסִים בִּכְלִי עָגֹל וּמִתְחַמְּמִים וְנֶעֱצָרִים מֵאֲלֵיהֶן וְנַעֲשִׂים כִּגְלוּסְקִים מְגֻלְגָּלִים, כְּמוֹ בֵיצָה מְגֻלְגֶּלֶת, שֶׁנִּתְחַמְּמוּ:
הַשְּׁלוּחִין אֲסוּרִין. אִם נִתְרַכְּכוּ הַזֵּיתִים כָּל כָּךְ עַד שֶׁכְּשֶׁלּוֹקֵחַ הַזַּיִת בְּיָדוֹ הַגַּרְעִין שֶׁבְּתוֹכוֹ מִשְׁתַּלֵּחַ וְנוֹפֵל מֵאֵלָיו, אֲסוּרִין, דְּמֵחֲמַת הַיַּיִן נִתְרַכְּכוּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
מִן הַסְּלוּלָה. מִן הַסַּל שֶׁלִּפְנֵי הַחֶנְוָנִי: אֲסוּרִים. שֶׁמְּזַלֵּף עֲלֵיהֶם יַיִן כְּדֵי שֶׁיִּתְרַכְּכוּ:
מִן הַהַפְתֵּק. מִמָּקוֹם שֶׁכּוֹנְסָן שֶׁעוֹצְרִים אוֹתָם שָׁם זֶה עַל זֶה: מֻתָּרִין. שֶׁאֵינוֹ מְזַלֵּף עֲלֵיהֶן יַיִן עַד שֶׁנּוֹתְנָן לְפָנָיו לִמְכֹּר:
וְכֵן לִתְרוּמָה. וְכֵן כֹּהֵן הֶחָשׁוּד לִמְכֹּר תְּרוּמָה לְשֵׁם חֻלִּין, כָּל הַנִּמְצָא לְפָנָיו אָסוּר, שֶׁמָּא תְרוּמָה הִיא. אֲבָל הַבָּא מִן הָאוֹצָר, מֻתָּר, דְּאִרְתּוֹתֵי מִרְתַּת דִּלְמָא שָׁמְעֵי רַבָּנָן וְיַפְקִירוּ כָּל הָאוֹצָר: