ברטנורא על משנה עבודה זרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ד
נוֹדוֹת. שֶׁל עוֹר:
וְקַנְקַנִּים. שֶׁל חֶרֶס:
אֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה. וְדִינַיְהוּ הָכִי, אִם חֲדָשִׁים הֵם, מֻתָּר לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן מִיָּד. וְאִם הִכְנִיס בָּהֶן הַנָּכְרִי יַיִן לְקִיּוּם, מְמַלֵּא אוֹתָם מַיִם וּמַשְׁהֶה בְתוֹכָן שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת, אֶלָּא שֶׁמְּעָרֶה הַמַּיִם בְּכָל יוֹם מֵעֵת לְעֵת שֶׁל שְׁלֹשָׁה יָמִים וּמֵשִׂים מַיִם אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, וְאַחַר כָּךְ מֻתָּר לָשׂוּם בְּתוֹכוֹ יַיִן. וְאִם יָשְׁנוּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם יַיִן שֶׁל נָכְרִים, מֻתָּרִין מִיָּד אַחַר שָׁנָה בְּלִי עֵרוּי:
חַרְצַנִּים וְזַגִּים. פְּסֹלֶת שֶׁל עֲנָבִים, גַּרְעִינִים שֶׁבִּפְנִים וְהַקְּלִפִּים שֶׁבַּחוּץ:
לַחִים. כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה:
וִיבֵשִׁים. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מֻתָּרִין אֲפִלּוּ בַאֲכִילָה:
הַמֻּרְיָס. שֻׁמָּן שֶׁל דָּגִים. וּרְגִילִין הָיוּ שֶׁמְּעָרְבִין בּוֹ יַיִן. אֲבָל אִם נִכָּר מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא נִתְעָרֵב בּוֹ יַיִן, כֻּלֵּי עָלְמָא לֹא פְלִיגֵי דְּשָׁרֵי:
בֵּית אֻנְיָקִי. שֵׁם כְּפָר, שֶׁרֹב עֲגָלִים הַנִּמְצָאִים שָׁם קְרֵבִים לַעֲבוֹדָה זָרָה. רַבִּי מֵאִיר חָיֵשׁ לְמִעוּטָא וְסָבַר דְּאַף עַל גַּב דְּרֹב עֲגָלִים הֲווּ מִעוּטָא כְּנֶגֶד שְׁאָר בְּהֵמוֹת, חָיְשִׁינַן לְמִעוּטָא, וְכָל הַגְּבִינוֹת הַנִּמְצָאוֹת שָׁם אָמְרִינַן דִּלְמָא בְקֵבַת עֶגְלֵי עֲבוֹדָה זָרָה הֶעֱמִידָן. וַחֲכָמִים לֹא חָיְשֵׁי לְמִעוּטָא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר בְּכָל הָנֵי תְלָתָא בָּבֵי: