ברטנורא על משנה עבודה זרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ג
שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן. לַאֲפוֹקֵי הֵיכָא דְקָנָה הַנָּכְרִי חֹמֶץ מִיִּשְׂרָאֵל, דְּלֹא מִתְּסַר בַּהֲנָאָה. דְּטַעֲמָא דְמִתְּסַר בַּהֲנָאָה, מִשּׁוּם דִּלְמָא נַסְּכֵיהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְחֹמֶץ לֹא קָא מִנַּסַּךְ לַעֲבוֹדָה זָרָה:
וְחֶרֶס הַדְרִיָּנִי. אַדְרִיָּאנוּס קֵיסָר הָיָה מְגַבֵּל טִיט בְּיַיִן וְעוֹשֶׂה מִמֶּנּוּ כֵלִים וְלֹא הָיָה מְצָרְפָן בְּכִבְשָׁן, וְנוֹשְׂאִים אוֹתָן בַּמִּלְחָמָה, וּכְשֶׁרוֹצִים לִשְׁתּוֹת מְשִׂימִים אוֹתָם הַחֲרָסִים בְּמַיִם וְנִמּוֹחִים שָׁם, וְהַטִּיט שׁוֹקֵעַ לְמַטָּה, וְנִשְׁאָר הַיַּיִן מָזוּג בַּמַּיִם. וְעַל שֵׁם אַדְרִיָּאנוּס נִקְרָא חֶרֶס הַדְרִיָּנִי:
עוֹרוֹת לְבוּבִין. קוֹרְעִים הַבְּהֵמָה מֵחַיִּים כְּנֶגֶד הַלֵּב כְּמִין נֶקֶב עָגֹל וּמוֹצִיאִין הַלֵּב וּמַקְרִיבִין אוֹתוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה:
מָשׁוּךְ מֻתָּר. שֶׁאֵין עוֹשִׂין לַעֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא עָגֹל. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
הַיּוֹצֵא אָסוּר בַּהֲנָאָה. שֶׁכְּבָר נַעֲשָׂה תִקְרֹבֶת:
לַתַּרְפּוּת. לִטְעוֹת עֲבוֹדָה זָרָה [לְמֵרָחֹק. רַשִׁ"י]. מְקוֹם עֶרְוָתָהּ שֶׁל אִשָּׁה נִקְרָא בֵית תֻּרְפָּה:
אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם. דְּאָזְלוּ וּמוֹדוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה. וְעוֹד, דְּזָבְנֵי מִידֵי דִּצְרִיךְ לְתִקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: