ברטנורא על משנה עבודה זרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ו
אֵין מוֹכְרִין בְּהֵמָה גַסָּה. דְּגָזְרִינַן מְכִירָה אַטּוּ שְׂכִירוּת וְהַשְׁאָלָה, שֶׁהִיא בְהֶמְתּוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְיַעֲשֶׂה בָהּ הַנָּכְרִי מְלָאכָה בְשַׁבָּת. וְעַל יְדֵי סַרְסוּר דְּלֵיכָּא לְאַחְלוּפֵי בִשְׂכִירוּת, שֶׁאֵין הַסַּרְסוּר מַשְׂכִּיר, שָׁרֵי לְמָכְרָהּ:
שְׁלֵמִים וּשְׁבוּרִים. שֶׁאַף הַשְּׁבוּרִים חֲזוּ לִמְלָאכָה, שֶׁטּוֹחֲנִים בָּהֶם:
רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בִּשְׁבוּרָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
בֶּן בְּתֵירָא מַתִּיר בְּסוּס. וַאֲפִלּוּ הַסּוּס שֶׁהַצַּיָּדִים מְבִיאִים עָלָיו הָעוֹפוֹת שֶׁצָּדִין בּוֹ. קָסָבַר הַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ. וְרַבָּנָן סָבְרֵי, דַּוְקָא אָדָם נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ, הִלְכָּךְ אִם לֹא הָיָה מְיֻחָד אֶלָּא לִרְכֹּב עָלָיו מֻתָּר, אֲבָל לְהָבִיא בַעַל חַי אַחֵר חוּץ מֵאָדָם, אָסוּר. וְאֵין הֲלָכָה כְּבֶן בְּתֵירָא: