ברטנורא על משנה עבודה זרה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ד
עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁיּוֹם אֵיד [יֵשׁ] לִבְנֵי הָעִיר הַיּוֹם לָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעִיר:
חוּצָה לָהּ. וַאֲפִלּוּ סָמוּךְ לָעִיר מְאֹד מֻתָּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִם הַיּוֹשְׁבִים חוּץ לָעִיר, שֶׁאֵין נִמְשָׁכִים אַחַר אוֹתָהּ עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁכֵּן מִנְהָגָם יוֹם אֵיד שֶׁל אֵלּוּ אֵינוֹ כְיוֹם אֵיד שֶׁל אֵלּוּ:
מַהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם. בְּאוֹתָהּ הָעִיר בְּיוֹם עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם:
בִּזְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיֻחֶדֶת לְאוֹתָהּ הָעִיר. שֶׁהַדֶּרֶךְ הַכְּבוּשָׁה מִכָּאן לְאוֹתָהּ הָעִיר, מְיֻחֶדֶת לְאוֹתָהּ הָעִיר לְבַדָּהּ, אָסוּר לֵילֵךְ שָׁם, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִמְהַלֵּךְ שָׁם לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה. וְאִם הָיָה דֶרֶךְ מַסְלוּל הוֹלֵךְ גַּם לְעִיר אַחֶרֶת, מֻתָּר, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר לְמָקוֹם אַחֵר הוּא הוֹלֵךְ:
הָיוּ בָהּ חֲנֻיּוֹת מְעֻטָּרוֹת. וְסִימָן הוּא לָהֶם שֶׁאוֹתָם חֲנֻיּוֹת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, לִטֹּל הַכְּמָרִים מֵהֶם מֶכֶס:
וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָּרוֹת מֻתָּרוֹת. דִּבְאוֹתָם שֶׁאֵינָם מְעֻטָּרוֹת לֹא שָׁקְלֵי מִנֵּיהּ מֶכֶס לַעֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא מָטֵי לַעֲבוֹדָה זָרָה הֲנָאָה מִנַּיְהוּ. וּלְמִזְבַּן מִנַּיְהוּ דָבָר הַמִּתְקַיֵּם, שָׁרֵי בְיוֹם אֵידָם, שֶׁסְּתָמוֹ הַמּוֹכֵר עָצֵב וְלֹא אָזֵיל וּמוֹדֵי: