ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יא · משנה ו
לִרְשׁוּת הַבַּעַל. כְּגוֹן שֶׁמָּסַר הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל וַעֲדַיִן הִיא בַדֶּרֶךְ, תּוּ לֹא קָרֵינָא בָהּ בֵּית אָבִיהָ:
לְאוֹתָהּ מִיתָה. שֶׁהָיוּ מְחַיְּבִין אֶת הַנִּדּוֹן:
וּבוֹעֲלָהּ. כְּלוֹמַר, וְכָל הַבּוֹעֲלִים נִדּוֹנִים כְּמִיתַת הַנִּבְעֶלֶת, חוּץ מִבּוֹעֵל בַּת כֹּהֵן, שֶׁהִיא בִשְׂרֵפָה וְהוּא בְחֶנֶק:
סוף הספר