ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה ד
יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל. בָּנִים שֶׁאֵינָם עוֹלִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְנִדָּחִין כַּמַּדִּיחִין:
עַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ מֵאוֹתָהּ הָעִיר. דִּכְתִיב וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם, וְלֹא יוֹשְׁבֵי עִיר אַחֶרֶת:
וּמֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט. דִּכְתִיב מִקִּרְבֶּךָ, מִקֶּרֶב הַשֵּׁבֶט עַצְמוֹ:
וְעַד שֶׁיֻּדַּח רֻבָּהּ. שֶׁל עִיר. דִּכְתִיב יוֹשְׁבֵי עִירָם, דְּמַשְׁמַע יִשּׁוּבָהּ שֶׁל עִיר דְּהַיְנוּ רֻבָּהּ:
הֲרֵי אֵלּוּ כִיחִידִים. שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה. וְיִדּוֹנוּ בִסְקִילָה וּמָמוֹנָן פָּלֵט:
וּצְרִיכִים. אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת:
שְׁנֵי עֵדִים וְהַתְרָאָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. שֶׁהָיוּ מַרְבִּים לָהֶם בָּתֵּי דִינִין, וְכָל מִי שֶׁנִּמְצָא שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה מַפְרִישִׁים אוֹתָן עַד שֶׁיִּרְאוּ אִם הֵם רֻבָּהּ שֶׁל עִיר, מְבִיאִין אוֹתָן לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל וְגוֹמְרִין דִּינָן שָׁם, וְהוֹרְגִים אוֹתָם בְּסַיִף וּמָמוֹנָן אָבֵד. וְאִם לֹא נִמְצְאוּ רֻבָּהּ שֶׁל עִיר, דָּנִין אוֹתָן בִּסְקִילָה וּמָמוֹנָן פָּלֵט: