ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה ג
שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם, לֹא דִין וְלֹא רוּחַ. שֶׁאֵין עוֹמְדִים בַּדִּין וְאֵין לָהֶם רוּחַ לִחְיוֹת עִם הַצַּדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֵלֶק:
כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח. שֶׁכָּרְתוּ בְרִית עִם הַמָּקוֹם עֲלֵי זְבָחִים וּשְׁלָמִים, דִּכְתִיב (שמות כד) וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים, וּכְתִיב (שם) וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית:
אֵין עֲתִידִים לַחֲזֹר. מִמָּקוֹם שֶׁגָּלוּ. וְהָא דְאָמְרִינַן שֶׁיִּרְמְיָה הֶחֱזִירָן וְיֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מָלַךְ עֲלֵיהֶם, לֹא כֻלָּן חָזְרוּ אֶלָּא מִקְצָתָן: