ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ה
מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה. שֶׁלָּקָה שְׁתֵּי פְעָמִים עַל עֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִים עָלֶיהָ כָרֵת, שֶׁכָּל חַיָּבֵי כְרֵתוֹת לוֹקִים. כְּשֶׁיַּחֲזֹר וְיַעֲשֶׂה אוֹתָהּ עֲבֵרָה עַצְמָהּ פַּעַם שְׁלִישִׁית:
מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְכִפָּה. מָקוֹם כְּשִׁעוּר קוֹמַת אָדָם וְלֹא יוֹתֵר. וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ תְחִלָּה לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ עַד שֶׁיֻּקְטְנוּ בְנֵי מֵעָיו, וַהֲדַר מַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעֹרִים שֶׁנּוֹפְחוֹת בְּמֵעָיו עַד שֶׁכְּרֵסוֹ נִבְקַעַת:
שֶׁלֹּא בְעֵדִים. שֶׁלֹּא בְעֵדוּת שֶׁיִּהְיֶה מְחֻיָּב עָלֶיהָ מִיתָה. וּמִכָּל מָקוֹם יָדוּעַ לְבֵית דִּין שֶׁהַדָּבָר אֱמֶת שֶׁבְּוַדַּאי הָרַג, אֶלָּא שֶׁהֻכְחֲשׁוּ הָעֵדִים בִּבְדִיקוֹת אוֹ שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם הַתְרָאָה מַסְפֶּקֶת:
וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ לֶחֶם צַר וּמַיִם לָחַץ. תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעֹרִים עַד שֶׁכְּרֵסוֹ נִבְקַעַת. וְהַיְנוּ רֵישָׁא. וּמַה שֶּׁחִסֵּר זֶה גִּלָּה זֶה: