ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה י
זֶה הֶדְיוֹט שֶׁהֵסִית. דַּוְקָא הֶדְיוֹט שֶׁהֵסִית. שֶׁנָּבִיא הַמֵּסִית מִיתָתוֹ בְחֶנֶק:
וְהַמֵּסִית אֶת הַהֶדְיוֹט. לָאו דַּוְקָא, שֶׁלֹּא מָצִינוּ חִלּוּק בֵּין מֵסִית אֶת הַהֶדְיוֹט לְמֵסִית אֶת הַנָּבִיא. אֶלָּא לִמְעוּטֵי מֵסִית אֶת הָרַבִּים, כְּגוֹן מַדִּיחֵי עִיר מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁמִּיתָתָן בְּחֶנֶק:
מַכְמִינִין. לְשׁוֹן מַאֲרָב:
אִם הָיָה הַמֵּסִית עָרוּם וְאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר בִּפְנֵיהֶם. כְּלוֹמַר אוֹמֵר לַנִּסָּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר בִּפְנֵיהֶם מִפְּנֵי יִרְאַת בֵּית דִּין:
בְּיִחוּד. כְּלוֹמַר, אֵין אִישׁ עִמָּנוּ וְיָכוֹל אַתָּה לוֹמַר עַתָּה מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לִי כְבָר:
הָאוֹמֵר אֶעֱבֹד. בְּאֶחָד מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת הַלָּלוּ הָוֵי מֵסִית וְחַיָּב:
הַמַּדִּיחַ. וְאִם מַדִּיחַ אֶת הָרַבִּים הוּא, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיֹּאמַר בִּלְשׁוֹן רַבִּים נֵלֵךְ וְנַעֲבֹד: