ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ט
עַד שֶׁתְּהֵא נַעֲרָה. וְלֹא קְטַנָּה פְּחוּתָה מִבַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, וְלֹא בוֹגֶרֶת שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְיוֹם אֶחָד:
בְּתוּלָה. וְלֹא בְעוּלָה. וְאִם נִבְעֲלָה שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ עֲדַיִן בְּתוּלָה הִיא. וַאֲפִלּוּ בָאוּ עָלֶיהָ עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם כֻּלָּם שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ, כֻּלָּם בִּסְקִילָה:
מְאֹרָסָה. וְלֹא נְשׂוּאָה:
וְהִיא בְבֵית אָבִיהָ. שֶׁאִם מָסַר הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל, הַבָּא עָלֶיהָ אַחַר כָּךְ אֵינוֹ בִסְקִילָה אֶלָּא בְחֶנֶק: