ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ה
עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁם. וִיבָרֵךְ הַשֵּׁם בַּשֵּׁם. שֶׁנֶּאֱמַר (שם כד) וְנֹקֵב שֵׁם ה', (שם) בְּנָקְבוֹ שֵׁם, שֶׁיִּנְקֹב הַשֵּׁם בַּשֵּׁם:
בְּכָל יוֹם. כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בִּבְדִיקַת הָעֵדִים:
הָיוּ דָנִין אוֹתָן בְּכִנּוּי. כָּל אָדָם שֶׁמְּהַפֵּךְ דָּבָר וּמְדַבֵּר כְּמִי שֶׁמְּקַלֵּל וְתוֹלֶה בְאַחֵר קָרוּי כִּנּוּי בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים. וּבִלְשׁוֹן מִקְרָא, כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֲכַנֶּה (איוב לב):
יַכֶּה יוֹסֵי אֶת יוֹסֵי. אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי שֶׁהוּא בֶן אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת וְעוֹלֶה בְגִימַטְרִיָּא אֱלֹהִי"ם, לְכָךְ מְכַנֶּה שֵׁם בֶּן אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת לְיוֹסֵי:
נִגְמַר הַדִּין. וּבָאִים בֵּית דִּין לוֹמַר חַיָּב הוּא, לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְהָרְגוֹ עַל פִּי עֵדוּת זוֹ שֶׁשָּׁמְעוּ, שֶׁהֲרֵי לֹא שָׁמְעוּ מִפִּיהֶם אֶלָּא קִלְלַת כִּנּוּי:
אֶלָּא מוֹצִיאִים אֶת כָּל הָאָדָם לַחוּץ. דִּגְנַאי הוּא לְהַשְׁמִיעַ בִּרְכַּת הַשֵּׁם לָרַבִּים:
וְקוֹרְעִין וְלֹא מְאַחִין. עוֹלָמִית. תְּפִירָה אַלֶכְּסַנְדְּרִית שֶׁאֵין הַקְּרִיעָה נִכֶּרֶת, אֲבָל שְׁאָר תְּפִירוֹת מֻתָּר:
אַף אֲנִי שָׁמַעְתִּי כָמוֹהוּ. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר בִּרְכַּת שֵׁם בַּשֵּׁם:
וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר. אָתְיָא כְמַאן דְּאָמַר מַה שְּׁנַיִם עֵדוּת אַחַת אַף שְׁלֹשָׁה עֵדוּת אַחַת: