ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ד
אֵלּוּ הֵן הַנִּסְקָלִין. אִית מִנַּיְהוּ דִכְתִיב בְּהוּ סְקִילָה בְהֶדְיָא, וְהָנָךְ דְּלֹא כְתִיבָא בְהוּ סְקִילָה כְּתִיב בְּהוּ דָּמָיו בּוֹ דְּמֵיהֶם בָּם, וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר דָּמָיו בּוֹ דְּמֵיהֶם בָּם אֵינוֹ אֶלָּא סְקִילָה, דְּיָלְפִינַן מֵאוֹב וְיִדְּעוֹנִי דִּכְתִיב (ויקרא כ) בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם:
וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ. קָסָבַר הַאי תַּנָּא מֹלֶךְ לָאו עֲבוֹדָה זָרָה הוּא אֶלָּא חֹק הָאֻמּוֹת בְּעָלְמָא הוּא. מִדְּתָנָא עֲבוֹדָה זָרָה, וְתָנָא מֹלֶךְ:
וְהַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ. חָמוּר מִמַּכֶּה, דְּאִיכָּא תַרְתֵּי קְלוֹן אָבִיו וְאִמּוֹ וּמוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה, דְּהָא תְנַן אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּקַלְּלֵם בַּשֵּׁם:
וְהַמֵּסִית. אֶת הַיְחִידִים:
וְהַמַּדִּיחַ. עִיר הַנִּדַּחַת:
וְהַמְכַשֵּׁף. דִּכְתִיב (שמות כב) מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה, וּסְמִיךְ לֵיהּ כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת, מַה שּׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה בִּסְקִילָה, אַף מְכַשֵּׁפָה בִּסְקִילָה:
הַבָּא עַל הָאֵם חַיָּב עָלֶיהָ. שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. דִּבְכֻלְּהוּ עֲרָיוֹת [כְּתִיב בְּהוּ כָרֵת וּכְתִיב בְּהוּ חִלּוּק חַטָּאוֹת]. וַאֲפִלּוּ בְגוּף אֶחָד. וְכֵן הֲלָכָה:
בֵּין מִן הָאֵרוּסִין. דְּכֵיוָן שֶׁקִּדְּשָׁהּ, אִשְׁתּוֹ הִיא, דִּכְתִיב (ויקרא כ) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה, מִשְּׁעַת לְקִיחָה נִקְרֵאת אִשְׁתּוֹ. וְהַךְ קִיחָה קִדּוּשִׁין הֵן, דְּגָמַר קִיחָה קִיחָה מִשְּׂדֵה עֶפְרוֹן: