ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ה
בִּזְמַן שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר. שֶׁפֻּרְעָנוּת בָּאָה עָלָיו בַּעֲוֹנוֹ:
מַה לָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת. בְּאֵיזֶה לָשׁוֹן שְׁכִינָה קוֹבֶלֶת וּמְנוֹדֶדֶת עָלָיו:
קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי. רֹאשִׁי כָבֵד עָלַי וּזְרוֹעִי כָבֵד עָלַי. כְּאָדָם שֶׁהוּא עָיֵף:
קַלַּנִי. אֵינִי קַל מֵרֹאשִׁי:
וְלֹא זֶה בִלְבַד. עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה אִם הֱלִינוֹ:
לֹא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתָן בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתֵיהֶן. לְפִי שֶׁאֵין קוֹבְרִין רָשָׁע אֵצֶל צַדִּיק:
שְׁנֵי קְבָרוֹת הָיוּ מְתֻקָּנִין לְבֵית דִּין. לְפִי שֶׁאֵין קוֹבְרִים מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה חֲמוּרָה אֵצֶל מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה קַלָּה. וְהִלְכָתָא גְמִירָא לַהּ שְׁנַיִם וְלֹא אַרְבָּעָה: