ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ד
הָיָה גָבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת. וּמַפִּילוֹ מִשָּׁם לָאָרֶץ:
הוֹפְכוֹ עַל מָתְנָיו. שֶׁכְּשֶׁהוּא מֻשְׁכָּב פְּרַקְדָּן מְגֻנֶּה יוֹתֵר:
הַמְגַדֵּף. מְבָרֵךְ אֶת ה':
וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. נַמִּי מְגַדֵּף הוּא. דִּכְתִיב (במדבר טו) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה וְגוֹ' אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף, וְאוֹתָהּ פָּרָשָׁה בַּעֲבוֹדָה זָרָה מְדַבֶּרֶת:
וְאֵין דָּנִין שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד. בְּבֵית דִּין אֶחָד. מִשּׁוּם דְּלֹא מָצֵי לְאַפּוֹכֵי בִזְכוּתַיְהוּ דְכָל חַד וְחַד. אֶלָּא תְלִיָּתָן שֶׁל נָשִׁים הַלָּלוּ הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה וְאֵין לְמֵדִים מִמֶּנָּה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
מְשַׁקְּעִין. נוֹעֲצִים:
וְהָעֵץ יוֹצֵא מִמֶּנָּה. כְּמִין יָתֵד הָיָה יוֹצֵא מִן הַקּוֹרָה סָמוּךְ לְרֹאשָׁהּ:
וּמַקִּיף. סוֹמֵךְ זוֹ אֵצֶל זוֹ. כְּמוֹ לִתְרֹם שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף [עֵרוּבִין דַּף לב]:
וְתוֹלִין אוֹתוֹ. בְּיָדָיו:
הַקּוֹרָה מֻטָּה עַל הַכֹּתֶל. לֹא הָיְתָה נְעוּצָה בָאָרֶץ אֶלָּא רֹאשָׁהּ אֶחָד עַל הָאָרֶץ וְרֹאשָׁהּ אֶחָד מֻטֶּה וְנִסְמָךְ עַל הַכֹּתֶל. וְטַעֲמָא דְרַבִּי יוֹסֵי, לְפִי שֶׁהָעֵץ שֶׁנִּתְלָה עָלָיו נִקְבָּר עִמּוֹ, וְאָמְרָה תוֹרָה כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ, מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא קְבוּרָה, יָצָא זֶה שֶׁמְּחֻסָּר חֲפִירָה תְּלִישָׁה וּקְבוּרָה. וְרַבָּנָן, חֲפִירָה לָאו כְּלוּם הִיא, וְלֹא מִעֲטָה תוֹרָה אֶלָּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה הָעֵץ בִּמְחֻבָּר מֵעִקָּרוֹ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: