ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ב
הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה. דְּקָרוֹב לְבֵית הַסְּקִילָה שֶׁמָּא תִטָּרֵף דַּעְתּוֹ וְלֹא יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת:
וְתֶן לוֹ תוֹדָה. וְאַף עַל גַּב דְּאֵין אָדָם נֶהֱרָג עַל פִּי עַצְמוֹ, הֲרִיגַת עָכָן הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה:
כָּזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ שֶׁמָּעַל בַּחֲרָמִים בִּימֵי מֹשֶׁה:
שֶׁהוּא מְזֻמָּם. שֶׁעֵדָיו הֵן זוֹמְמִין:
לְנַקּוֹת אֶת עַצְמָן. מִן הַבְּרִיּוֹת, וְיוֹצִיאוּ לַעַז עַל הַדַּיָּנִים וְעַל הָעֵדִים. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: