ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ה
מְאַיְּמִין עַל הָעֵדִים. שֶׁלֹּא יָעִידוּ שֶׁקֶר:
מֵאֹמֶד. שֶׁהַדַּעַת נוֹטָה שֶׁהוּא כֵן:
דִּינֵי מָמוֹנוֹת. אִם הֵעִיד לְחַיֵּב לָזֶה מָמוֹן שֶׁלֹּא כַדִּין, מַחֲזִירוֹ לוֹ וּמִתְכַּפֵּר:
לְפִיכָךְ נִבְרָא יְחִידִי. לְהַרְאוֹתְךָ שֶׁמֵּאָדָם אֶחָד נִתְיַשֵּׁב מִלּוּאוֹ שֶׁל עוֹלָם:
רָשֻׁיּוֹת הַרְבֵּה. אֱלֹהוּת הַרְבֵּה יֵשׁ וְכָל אֶחָד בָּרָא אֶת שֶׁלּוֹ:
מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת. לְהַכְנִיס רֹאשֵׁנוּ בִדְאָגָה זוֹ וַאֲפִלּוּ עַל הָאֱמֶת:
וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר וְהוּא עֵד. וְחַיָּבִין אַתֶּם לְהַגִּיד מַה שֶּׁרְאִיתֶם:
וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ לָחוּב. לִהְיוֹת מְחֻיָּבִים בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה, נוֹחַ לָנוּ לַעֲמֹד בְּאִם לֹא יַגִּיד:
הֲרֵי הוּא אוֹמֵר וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה. וְאִם רָשָׁע הוּא אֵין כָּאן עָוֹן כְּלָל: