ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ד
וְשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת. וְכָל שׁוּרָה שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה תַלְמִידֵי חֲכָמִים. שֶׁמָּא יֵחָלְקוּ הַדַּיָּנִים וְיִהְיוּ רֻבָּן מְחַיְּבִין וּמִעוּטָן מְזַכִּין, וְהַטָּיָה לְרָעָה אֵינָהּ עַל פִּי אֶחָד כְּדִכְתִיב (שמות כג) לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת, וְצָרִיךְ לְהוֹסִיף שְׁנַיִם שְׁנַיִם עַד שִׁבְעִים וְאֶחָד, שֶׁלְּעוֹלָם אֵין מוֹסִיפִין עַל הַדַּיָּנִים יוֹתֵר מִשִּׁבְעִים וְאֶחָד, הִלְכָּךְ צָרִיךְ לְהוֹשִׁיב לִפְנֵיהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה לְהַשְׁלָמַת שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְלָאו אֹרַח אַרְעָא לַעֲשׂוֹת שׁוּרוֹת תַּלְמִידִים מְרֻבֶּה מִשֶּׁל דַּיָּנִים, הִלְכָּךְ עָבְדִינַן שָׁלשׁ שׁוּרוֹת:
וְכָל אֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. לְפִי שֶׁכְּסֵדֶר חָכְמָתָם הָיוּ מוֹשִׁיבִים אוֹתָם, לְפִיכָךְ הָיָה כָל אֶחָד צָרִיךְ לְהַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ:
הֻצְרְכוּ לִסְמֹךְ. כְּגוֹן שֶׁמֵּת אֶחָד מִן הַדַּיָּנִים:
וְלֹא הָיָה יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן. וְלֹא הָיָה אוֹתוֹ שֶׁנִּבְרַר מִן הַקָּהָל יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, אֶלָּא בְמָקוֹם הָרָאוּי לוֹ בְּסוֹף שׁוּרָה הַשְּׁלִישִׁית. לְפִי שֶׁהַקָּטָן מִן הַתַּלְמִידִים שֶׁבַּשּׁוּרוֹת, גָּדוֹל מִן הַגָּדוֹל שֶׁבַּקָּהָל: