ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ג
כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רוֹאִים זֶה אֶת זֶה. דְּאָמַר קְרָא (שיר ז) שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר. שָׁרְרֵךְ אַגַּן זוֹ סַנְהֶדְרִין שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּטַבּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמְגִנָּה עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְהִיא דוֹמָה לְסַהַר, שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּעִגּוּל כַּחֲצִי יָרֵחַ. תַּרְגּוּם יָרֵחַ, סִיהֲרָא. וּבַעֲגֻלָּה שְׁלֵמָה אֵין יוֹשְׁבִים, מִפְּנֵי שֶׁצְּרִיכִים בַּעֲלֵי דִינִים וְהָעֵדִים לִכָּנֵס וּלְדַבֵּר בִּפְנֵי כֻלָּם:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁלֹשָׁה הָיוּ. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי עֵדִים עַל הַמְזַכִּין וּשְׁנֵי עֵדִים עַל הַמְחַיְּבִין. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: