ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ב
נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא. לִהְיוֹת דַּיָּן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָסוּל מִן הַתּוֹרָה לְדוּנֵנִי לֹא לִזְכוּת וְלֹא לְחוֹבָה, כִּדְנָפְקָא לָן מִלֹּא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים:
נֶאֱמָנִים עָלַי שְׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָקָר. לָדוּן. דְּאִלּוּ לְעֵדוּת, רוֹעֵי בָקָר כְּשֵׁרִים הֵן:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. אֲפִלּוּ לְאַחַר גְּמַר דִּין, לְאַחַר שֶׁקִּבֵּל הַדַּיָּן הָעֵדוּת וְאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי:
אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. לְאַחַר גְּמַר דִּין בִּלְבָד הוּא דִפְלִיגֵי רַבָּנָן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר. דְּאִלּוּ קֹדֶם גְּמַר דִּין מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי מֵאִיר דְּיָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. וְאִם קָנוּ מִיָּדוֹ נַמִּי שֶׁמְּקַבֵּל עָלָיו עֵדוּת אִישׁ פְּלוֹנִי אוֹ דִינוֹ שֶׁל אִישׁ פְּלוֹנִי, אֲפִלּוּ קֹדֶם גְּמַר דִּין אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, שֶׁאֵין לְאַחַר קִנְיָן כְּלוּם. וְכֵן הֲלָכָה:
דּוֹר לִי בְחַיֵּי רֹאשְׁךָ. נְדֹר לִי בְחַיֵּי רֹאשְׁךָ וְאֶתֵּן לְךָ מַה שֶּׁאַתָּה תוֹבֵעַ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר וּמָחוּל לְךָ מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי אֶצְלְךָ. וְנָדַר לוֹ אוֹ קָנוּ מִיָּדוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נָדַר, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, כְּדִבְרֵי חֲכָמִים. וְכֵן הֲלָכָה: