ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ד
לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת. מִלְחֶמֶת שְׁאָר אֻמּוֹת חוּץ מִמִּלְחֶמֶת עֲמָלֵק וּמִלְחֶמֶת שִׁבְעָה עֲמָמִין:
וּפוֹרֵץ. גָּדֵר שֶׁל אֲחֵרִים:
לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ. לָלֶכֶת לְכַרְמוֹ וּלְשָׂדֵהוּ:
וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ. אֵין מְעַכְּבִין עָלָיו:
חֵלֶק בָּרֹאשׁ. חֵלֶק הַיָּפֶה בּוֹרֵר רִאשׁוֹן. וְנוֹטֵל מֶחֱצָה מִכָּל הַבִּזָּה:
אֶלָּא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. שֶׁהֲרֵי דָוִד הָיוּ לוֹ שֵׁשׁ נָשִׁים וְקָאָמַר לֵיהּ נָבִיא וְאִם מְעָט וְאֹסִיפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, כָּהֵנָּה קַמָּא שִׁית, בַּתְרָא שִׁית, הֲרֵי שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה:
מַרְבֶּה הוּא לוֹ. יוֹתֵר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. וְשָׁלֹשׁ מַחֲלוֹקוֹת יֵשׁ בַּדָּבָר. תַּנָּא קַמָּא סָבַר נוֹשֵׂא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה וַאֲפִלּוּ פְרוּצוֹת, וְיוֹתֵר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לֹא יִשָּׂא וַאֲפִלּוּ כְשֵׁרוֹת, שֶׁכָּךְ הוּא גְזֵרַת הַכָּתוּב. רַבִּי יְהוּדָה סָבַר נוֹשֵׂא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה וַאֲפִלּוּ פְרוּצוֹת, וְיוֹתֵר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה פְרוּצוֹת לֹא יִשָּׂא, וּכְשֵׁרוֹת וַהֲגוּנוֹת יִשָּׂא כְמוֹ שֶׁיִּרְצֶה. וּפָלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא בַּחֲדָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר אֲפִלּוּ אַחַת פְּרוּצָה לֹא יִשָּׂא, וּכְשֵׁרוֹת וַהֲגוּנוֹת לֹא יִשָּׂא יוֹתֵר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. וּפָלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא בַּחֲדָא וְאַדְּרַבִּי יְהוּדָה בְּתַרְתֵּי. וַהֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא:
אֶלָּא כְדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. דַּוְקָא סוּסִים בְּטֵלִים לְהַרְחִיב דַּעְתּוֹ וּלְהִתְגַּדֵּל בְּרֹב סוּסִים [אָסוּר]. אֲבָל כְּדֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו לְהִלָּחֵם בְּאוֹיְבָיו מֻתָּר:
אַפְסַנְיָא. שְׂכַר חֵילוֹת הַנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִים עִמּוֹ כָל הַשָּׁנָה:
וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ. חוּץ מִסֵּפֶר תּוֹרָה שֶׁחַיָּב כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל לִהְיוֹת לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, וְהוּא מֻנָּח בְּבֵית גְּנָזָיו. וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁכּוֹתֵב לִשְׁמוֹ כְשֶׁהוּא מֶלֶךְ נִכְנָס וְיוֹצֵא עִמּוֹ תָמִיד:
מֵסֵב. עַל הַשֻּׁלְחָן: