ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב
משנה א
כֹּהֵן גָּדוֹל. אֵינוֹ יוֹצֵא אַחַר הַמִּטָּה. דִּלְמָא אָתֵי לְמִנְגַּע מִתּוֹךְ טִרְדָּתוֹ, וְרַחֲמָנָא אָמַר (ויקרא כא) וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא:
הֵן נִכְסִין וְהוּא נִגְלֶה. כֵּיוָן שֶׁנִּתְכַּסּוּ נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה מִן הַמָּבוֹי, כְּלוֹמַר שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ, הוּא נִגְלֶה וְנִכְנָס בְּתוֹכוֹ. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהֵן נִגְלִין וְנִרְאִין בַּמָּבוֹי, הוּא נִכְסֶה מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹכוֹ:
וְיוֹצֵא עִמָּהֶן עַד פֶּתַח הָעִיר. שֶׁבָּעִיר מְצוּיִין מְבוֹאוֹת וְיָכוֹל לְהִתְכַּסּוֹת מֵהֶן. אֲבָל חוּץ לָעִיר לֵיכָּא הֶכֵּרָא:
שֶׁנֶּאֱמַר וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא. רַבִּי יְהוּדָה דָרֵישׁ וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא כָל עִקָּר. וְרַבִּי מֵאִיר דָּרֵישׁ וּמִקְּדֻשָּׁתוֹ לֹא יֵצֵא, כְּלוֹמַר יִזְדְּהַר שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי מַגָּע, וּבְתוֹךְ הָעִיר שֶׁיֵּשׁ מְבוֹאוֹת אִיכָּא הֶכֵּרָא וּמִזְדְּהַר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
וּכְשֶׁהוּא מְנַחֵם אֶת אֲחֵרִים. דִּבְמֵת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ כֻּלֵּי עָלְמָא מוֹדוּ דְּיָכוֹל הוּא לֵילֵךְ, דְּלֹא טְרִיד וְלֹא אָתֵי לְמִנְגַּע. וּכְשֶׁחוֹזְרִין מִן הַקְּבָרוֹת וְעוֹמְדִין בְּשׁוּרָה לְנַחֵם הָאֲבֵלִים וְכָל הָעָם עוֹבְרִים זֶה אַחַר זֶה וּמְנַחֲמִין הָאָבֵל שֶׁעוֹמֵד בְּמַעֲמָדוֹ וְכָל אֶחָד אוֹמֵר לוֹ תִּתְנַחֵם מִן הַשָּׁמַיִם:
וְהַמְמֻנֶּה מְמַצְּעוֹ. שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִימִין כֹּהֵן גָּדוֹל וְכָל הָעָם מִשְּׂמֹאלוֹ, נִמְצָא כֹּהֵן גָּדוֹל בָּאֶמְצַע:
הַמְמֻנֶּה. הוּא הַסְּגָן, שֶׁהוּא מְמֻנֶּה לַעֲבֹד תַּחַת כֹּהֵן גָּדוֹל אִם יֶאֱרַע פְּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים:
אָנוּ כַפָּרָתְךָ. בָּנוּ תִתְכַּפֵּר אַתָּה וַאֲנַחְנוּ תַחְתֶּיךָ לְכָל הָרָאוּי לָבֹא עָלֶיךָ:
וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ. שֶׁאָבֵל אָסוּר לֶאֱכֹל סְעֻדָּה רִאשׁוֹנָה מִשֶּׁלּוֹ, וּקְרוֹבָיו וְאוֹהֲבָיו מַאֲכִילִין אוֹתוֹ:
מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ. הֵן מְצֵרִין וּמִתְאַבְּלִין בְּצַעֲרוֹ:
וְהוּא מֵסֵב. בְּכָבוֹד עַל הַסַּפְסָל:
משנה ב
הַמֶּלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ. וְדַוְקָא מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינָם נִשְׁמָעִים לְדִבְרֵי חֲכָמִים. אֲבָל מֶלֶךְ מִמַּלְכֵי בֵית דָּוִד, דָּן וְדָנִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כא) בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה' דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט:
אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. דְּמֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל, וּגְנַאי הוּא לוֹ שֶׁתַּחְלֹץ וְיָרְקָה בְּפָנָיו. וְכָל שֶׁאֵינָהּ בַּת חֲלִיצָה אֵינָהּ בַּת יִבּוּם. וְכֵן הֲלָכָה:
מֶלֶךְ נוֹשֵׂא אַלְמָנָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בְּהָא:
משנה ג
אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח פַּלְטְרִין שֶׁלּוֹ. שֶׁגְּנַאי הוּא לַמֶּלֶךְ לְהַרְאוֹת עָגְמַת נֶפֶשׁ לִפְנֵי הָעָם:
לְפַיֵּס אֶת הָעָם. כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ שֶׁלֹּא בַעֲצַת דָּוִד הָרַג יוֹאָב אֶת אַבְנֵר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
דַּרְגָּשׁ. מִטָּה:
משנה ד
לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת. מִלְחֶמֶת שְׁאָר אֻמּוֹת חוּץ מִמִּלְחֶמֶת עֲמָלֵק וּמִלְחֶמֶת שִׁבְעָה עֲמָמִין:
וּפוֹרֵץ. גָּדֵר שֶׁל אֲחֵרִים:
לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ. לָלֶכֶת לְכַרְמוֹ וּלְשָׂדֵהוּ:
וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ. אֵין מְעַכְּבִין עָלָיו:
חֵלֶק בָּרֹאשׁ. חֵלֶק הַיָּפֶה בּוֹרֵר רִאשׁוֹן. וְנוֹטֵל מֶחֱצָה מִכָּל הַבִּזָּה:
אֶלָּא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. שֶׁהֲרֵי דָוִד הָיוּ לוֹ שֵׁשׁ נָשִׁים וְקָאָמַר לֵיהּ נָבִיא וְאִם מְעָט וְאֹסִיפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, כָּהֵנָּה קַמָּא שִׁית, בַּתְרָא שִׁית, הֲרֵי שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה:
מַרְבֶּה הוּא לוֹ. יוֹתֵר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. וְשָׁלֹשׁ מַחֲלוֹקוֹת יֵשׁ בַּדָּבָר. תַּנָּא קַמָּא סָבַר נוֹשֵׂא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה וַאֲפִלּוּ פְרוּצוֹת, וְיוֹתֵר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לֹא יִשָּׂא וַאֲפִלּוּ כְשֵׁרוֹת, שֶׁכָּךְ הוּא גְזֵרַת הַכָּתוּב. רַבִּי יְהוּדָה סָבַר נוֹשֵׂא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה וַאֲפִלּוּ פְרוּצוֹת, וְיוֹתֵר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה פְרוּצוֹת לֹא יִשָּׂא, וּכְשֵׁרוֹת וַהֲגוּנוֹת יִשָּׂא כְמוֹ שֶׁיִּרְצֶה. וּפָלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא בַּחֲדָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר אֲפִלּוּ אַחַת פְּרוּצָה לֹא יִשָּׂא, וּכְשֵׁרוֹת וַהֲגוּנוֹת לֹא יִשָּׂא יוֹתֵר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. וּפָלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא בַּחֲדָא וְאַדְּרַבִּי יְהוּדָה בְּתַרְתֵּי. וַהֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא:
אֶלָּא כְדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. דַּוְקָא סוּסִים בְּטֵלִים לְהַרְחִיב דַּעְתּוֹ וּלְהִתְגַּדֵּל בְּרֹב סוּסִים [אָסוּר]. אֲבָל כְּדֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו לְהִלָּחֵם בְּאוֹיְבָיו מֻתָּר:
אַפְסַנְיָא. שְׂכַר חֵילוֹת הַנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִים עִמּוֹ כָל הַשָּׁנָה:
וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ. חוּץ מִסֵּפֶר תּוֹרָה שֶׁחַיָּב כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל לִהְיוֹת לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, וְהוּא מֻנָּח בְּבֵית גְּנָזָיו. וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁכּוֹתֵב לִשְׁמוֹ כְשֶׁהוּא מֶלֶךְ נִכְנָס וְיוֹצֵא עִמּוֹ תָמִיד:
מֵסֵב. עַל הַשֻּׁלְחָן:
משנה ה
כְּשֶׁהוּא מִסְתַּפֵּר. כְּשֶׁמְּגַלֵּחַ שְׂעַר רֹאשׁוֹ: