ברטנורא על משנה סנהדרין· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
כֹּהֵן גָּדוֹל. אֵינוֹ יוֹצֵא אַחַר הַמִּטָּה. דִּלְמָא אָתֵי לְמִנְגַּע מִתּוֹךְ טִרְדָּתוֹ, וְרַחֲמָנָא אָמַר (ויקרא כא) וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא:
הֵן נִכְסִין וְהוּא נִגְלֶה. כֵּיוָן שֶׁנִּתְכַּסּוּ נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה מִן הַמָּבוֹי, כְּלוֹמַר שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ, הוּא נִגְלֶה וְנִכְנָס בְּתוֹכוֹ. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהֵן נִגְלִין וְנִרְאִין בַּמָּבוֹי, הוּא נִכְסֶה מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹכוֹ:
וְיוֹצֵא עִמָּהֶן עַד פֶּתַח הָעִיר. שֶׁבָּעִיר מְצוּיִין מְבוֹאוֹת וְיָכוֹל לְהִתְכַּסּוֹת מֵהֶן. אֲבָל חוּץ לָעִיר לֵיכָּא הֶכֵּרָא:
שֶׁנֶּאֱמַר וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא. רַבִּי יְהוּדָה דָרֵישׁ וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא כָל עִקָּר. וְרַבִּי מֵאִיר דָּרֵישׁ וּמִקְּדֻשָּׁתוֹ לֹא יֵצֵא, כְּלוֹמַר יִזְדְּהַר שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי מַגָּע, וּבְתוֹךְ הָעִיר שֶׁיֵּשׁ מְבוֹאוֹת אִיכָּא הֶכֵּרָא וּמִזְדְּהַר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
וּכְשֶׁהוּא מְנַחֵם אֶת אֲחֵרִים. דִּבְמֵת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ כֻּלֵּי עָלְמָא מוֹדוּ דְּיָכוֹל הוּא לֵילֵךְ, דְּלֹא טְרִיד וְלֹא אָתֵי לְמִנְגַּע. וּכְשֶׁחוֹזְרִין מִן הַקְּבָרוֹת וְעוֹמְדִין בְּשׁוּרָה לְנַחֵם הָאֲבֵלִים וְכָל הָעָם עוֹבְרִים זֶה אַחַר זֶה וּמְנַחֲמִין הָאָבֵל שֶׁעוֹמֵד בְּמַעֲמָדוֹ וְכָל אֶחָד אוֹמֵר לוֹ תִּתְנַחֵם מִן הַשָּׁמַיִם:
וְהַמְמֻנֶּה מְמַצְּעוֹ. שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִימִין כֹּהֵן גָּדוֹל וְכָל הָעָם מִשְּׂמֹאלוֹ, נִמְצָא כֹּהֵן גָּדוֹל בָּאֶמְצַע:
הַמְמֻנֶּה. הוּא הַסְּגָן, שֶׁהוּא מְמֻנֶּה לַעֲבֹד תַּחַת כֹּהֵן גָּדוֹל אִם יֶאֱרַע פְּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים:
אָנוּ כַפָּרָתְךָ. בָּנוּ תִתְכַּפֵּר אַתָּה וַאֲנַחְנוּ תַחְתֶּיךָ לְכָל הָרָאוּי לָבֹא עָלֶיךָ:
וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ. שֶׁאָבֵל אָסוּר לֶאֱכֹל סְעֻדָּה רִאשׁוֹנָה מִשֶּׁלּוֹ, וּקְרוֹבָיו וְאוֹהֲבָיו מַאֲכִילִין אוֹתוֹ:
מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ. הֵן מְצֵרִין וּמִתְאַבְּלִין בְּצַעֲרוֹ:
וְהוּא מֵסֵב. בְּכָבוֹד עַל הַסַּפְסָל: